חופשי זה לגמרי לבד!

יותר משנה... יותר משנה עברה מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן. אפשר לומר ששכחתי מקיומו של הבלוג הזה... ועכשיו שמחוגי השעון מתחרים נגדי ומאיימים להצביע על השעה 4 בבוקר- אני יושבת וכותבת.. כמו פעם...

אני מרגישה קצת כמו במפגש עם חבר ותיק.. אחד כזה שהיה משמעותי בחייך- אך לפרק זמן קצר בלבד. ואז דרככם שוב מצטלבות, במקרה. אז יושבים אחד מול השני.. ויש עוד כ"כ הרבה לספר- אבל המבוכה הזאת.. פרק הזמן המשמעותי שחלף הופך אותם לכמעט זרים. אתה יושב מול אותו אדם משמעותי ומרגיש איך חומה של מבוכה, ושל כעס, ושל אשמה על שלא טרחת לשאול בשלומו, לשתף אותו בקורות איתך, עומדת ביניכם..

וואו...! מה זאת ההשתפכות הזאת על הבוקר... מישהו מוכן להסביר לי שמדובר רק בבלוג שאף אחד גם ככה לא קורא (וטוב שכך...).

4 בבוקר עכשיו... ויש לי מבחן עוד 5 שעות- וערימות של חומר שמכיל מסות של ידע שאיכשהוא אמור להדחס אל קליפת המוח שלי- רק כדי שאני אוכל להקיא אותו מחר על איזה טופס של מבחן במוסד אקדמי(שקר כלשהו). עכשיו נזכרים שפעם היה לי בלוג?!, עכשיו נזכרים לקרוא אותו ולהזכר... ולקרוא על ילדה אבודה שלא יודעת מה יהיה איתה כי היא עומדת בפני צומת חשובה בחיים? עכשיו זה הזמן להאנח בתסכול על זה שאי אפשר לממש את הרצון להרגיע את אותה ילדה ולהבטיח לה שהכול יהיה בסדר... שיהיה לה טוב בסוף, כי את יודעת את זה- בוודאות?! 

זהו... הוצאתי את זה.. הגיע הזמן להתחיל ללמוד. שיהיה לי בהצלחה :)