הקלה...
אחרי שבועיים לא קלים אני יכולה סופסוף לומר שאני חשה הקלה משמעותית בכל מיני רבדים בחיים.
קודם כל העומס בלימודים שאחרי השבוע הזה הוקל משמעותית (אבל מה אני פותחת פה לשטן כי תכף יגיע גל שני של עומס ואני שוב אמצא את עצמי חסרת אונים).
דבר שני ולא פחות חשוב הוא היחסים עם השותפה שלי, שלעולם לא ישובו להיות כמו פעם (גם כי הבנתי סופית שאני לא רוצה) אבל לפחות אני מרגישה השלמה עם זה, ושאני באמת הולכת לכיוון הנכון בשבילי. אני גאה בעצמי שלמרות ההרגל המגונה שלי לשים את עצמי בהולד ולעמוד דום לכל מה שעובר עליה, אני שמה גבול ברור ביננו ומסרבת לשים את החיים שלי בצד רק כדי להיות שם בשבילה. זהו נגמר עידן הלרצות את כולם ומתחיל עידן שבו אני גם מתחילה לרצות את עצמי.
ודבר שלישי ואחרון, שאם אנשים בסביבה הקרובה שלי היו מודעים אליו הם היו המומים, הוא התחום הזוגי. נגמרו התירוצים, ההתחמקויות, והתשובות השליליות שלי לבחורים בנוגע לזוגיות. לראשונה בחיי אני מרגישה במקום מספיק בטוח ושלם כדי לעבור את הטבילת אש הזאת. נגמרו התאוריות על אהבה כשטיפת מוח ועל הזוגיות כמוסד שנועד לכישלון. אני מרגישה שעכשיו הגיע הזמן שלי להפטר מכל המחסומים האלה שאני בונה במשך שנים, אני מרגישה מספיק חזקה להתמודד עם טראומות מהעבר. עד היום בחרתי בדרך הקלה, בהימנעות- וכדי שלא יבואו אלי בטענות נפנפתי בתיאוריות הזויות שפיתחתי ובאינספור מערכות הזוגיות הכושלות שהקיפו אותי במשך חיי. אז זהו שהיום החלטתי להפסיק עם זה, לפתוח את הידיים לעולם ופשוט להתחיל לקבל את מה שיש לו להציע לי. זה לא שאני נאיבית שבטוחה שכבר מחר אתקל באהבת חיי, יש לי מספיק חברים שמסתובבים פצועים ודקורים בעולם האכזר הזה, במשך זמן לא מועט בחסות המרדף הבלתי פוסק הזה אחרי האהבה. אבל אני מוכנה להסתכן- וזה כבר צעד גדול (גסטרונומי כמעט) עבורי.
אז זהו... תקופה חדשה בחיים שלי עומדת להתחיל ומשום מה יש לי תחושה שהיא תהיה מסעירה, מרגשת ובעיקר טובה. הלוואי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
