יצא לכם פעם לחשוב על כל אותם פגישות מקריות שהיו לכם בחיים?
אני מדברת על כל אותן פגישות עם אנשים זרים לחלוטין- שמשום מה הגורל הצליב את חייהם לאלה שלכם לפגישה מקרית אחת בלבד- ובדיוק שאתם מתחילים לתהות לגבי האנשים האלה הם מתפוגגים, חולפים ונעלמים בתוך העולם הגדול.
לי זה קרה כ"כ הרבה פעמים עד כדי כך שאני מתקשה לזכור את כולן.
אם אלו אנשים שיושבים לידך באוטובוס ומספרים לך את סיפור חייהם
אם זה הבחור שרואה אותך הולכת לבד בגשם ומציע לך טרמפ (וכמובן בנות שאסור לעלות- זכרו בנות כי כל בחור עלול להיות אנס פונטציאלי)
או סתם זרים נחמדים שעוזרים לך למצוא את דרכך האובדת והלא נודעת.
לפעמים המפגשים אם האנשיים המקריים האלו השפיעו עלי בצורות לא מודעות ועזרו לי לפתור קונפליקטים ולהבין דברים על עצמי.
לפעמיים הפגישות המקריות האלו אפילו יצרו ידידויות מופלאות.
הטקסט הבא מגדיר בעיני את התופעה ה"מקרית" הזאת:
איך נראים מלאכים / יוסי קדמי
כמו הקשישה שהחזירה אתמול את ארנקך.
כמו נהג המונית שאמר לך שהחיוך שלך מאיר את העולם.
כמו הילד הקטן שהראה לך את הפלא שבדבר קטן.
כמו העני שהציע לחלוק עמך את ארוחתו.
כמו העשיר שהראה לך שהכל באמת אפשרי אם רק מאמינים.
כמו הזר שהזדמן במקרה, בדיוק כשאיבדת את דרכך.
כמו הידיד שנגע בלבך, כשלא חשבת שיש במה לנגוע...
מלאכים באים בגדלים ובצורות, בגילאים ובצבעים שונים.
חלקם עם נמשים, חלקם עם גומות, אחדים עם קמטים, אחרים לא.
הם באים מחופשים כידידים, כאויבים, כמורים, כתלמידים, כאוהבים וכשוטים.
הם לעיתים לא משאירים כתובת, ולעיתים אינם מבקשים דבר.
אפשר למצוא אותם בעיניים עצומות, ואפשר גם לראותם בכל מקום.
הבחירה תמיד בידינו.
אז, המלאך שלך - איך הוא נראה?
אז זהו הפסקתי לכתוב כאן בזמן האחרון- כי פשוט אין לי כ"כ זמן.
התחלתי ללמוד כמו מטורפת מסביב לשעון
לא שאני מתלוננת- אחרי שהיו לי חודשיים וחצי שעשיתי בהם מה שבא לי ( שזה בתרגום לעברית שום דבר משמעותי חוץ מלישון), וחייתי בלי מסגרת מחייבת. אני די מרוצה מהלו"ז העמוס שלי בתקופה האחרונה- גם אם זה אומר ללמוד עד צאת הנשמה...
מה שכן אני סופסוף מתחילה להרגיש איך דברים בחיי מתחילים להסתדר במקום.
והאמת.. זאת הרגשה די טובה:)
אני מאחלת אותה לכולכם- לילה טוב !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
