סימון נשארה לעזור לסדר. יבשנו את הריצפה ושטפנו את הכלים, והכל ניראה כמו שצריך.
אחר כך ביל וטום ליוו אותה לדלת, ואני נשארתי לשבת על הספה.
נרדמתי.
ביל סחב אותי למעלה לחדר שלי, והלכנו לישון ביחד. ישנתי כל הלילה עם חיוך.
למחרת בבוקר ביל התעורר בשקט (הוא ישן איתי, אז הוא קם בשקט כדי לא להעיר אותי.). השעה הייתה שבע וחצי בבוקר. שעת הטיסה שלו הייתה בתשע.
הוא התארגן, לקח את המזוודות שלי שארזתי ערב לפני בעזרת מרין ושיילה (בסדר.... גם ביל עזר......)
והוריד אותן למטה.
הוא הכין בשבילי הכל, סידר את הבית, העיר את טום, ורק אז העיר אותי.
קמתי והייתי מופתעת מהסדר ומהארגון של הכל, וזה נתן לי מצב רוח טוב ^.^
התארגנתי.
התאומים היו מוכנים למטה כבר וזרזו אותי להגיע, אבל אני התעקבתי עוד שנייה כדי להגיד להתראות ותודה לגוסטאבון (חיקוי של 'ראש 1'..... איזה צחוקים הולכים איתם!!) וגאורג.
חיבוק ונשיקה על הלחי הספיקה לשניהם, ולכן ירדתי למטה, מאושרת במצב רוח מרומם!
יצאנו התאומים ואני החוצה. אוויר הבוקר הקריר נשב על פני, וליבי התמלא התרגשות גדולה.
אני חוזרת הביתה! אומנם לא לתמיד, אבל אני אפגוש את כל האנשים שבזמן האחרון כל כך התגעגעתי אליהם! כבר חודש עבר מאז הכרתי את ביל, אבל זה נראה כשנה ויותר.
נכנסנו למכונית קטנה (הפעם אל הלימוזינה, כי היינו רק שלושה) והצתופפנו מחוצים אחד לשני.
מי תפס את כל המקום??? הרי ביל מקל, אני בחיים לא הייתי שמנה, וטום גם מקל, בדיוק כמו ביל! אז מה קורה פה. אחר כך גיבשתי תאוריה שהבגדים הרחבים של טום נותנים הרגשה של חוסר מקום וצפיפות, אבל בעצם הייה עוד מקום רב למלא בתוך המכונית.
התחלנו לינסוע.
נרדמתי בשניות, הייתי עייפה מאוד. ראשי נפל על כתפו של טום. ביל הרים את הראש שלי, והניח אותו על הבירכיים של טום דווקא, ולאחר מכן הוא (ביל) שם את ראשו עלי.
טום ממש לא הבין מה קורה פה, אבל הוא שמח שיש לו איפה לשים את הרא, ולכן הניח את ראשו על ביל ונרדם.
הגענו לשדה התעופה, שם הנהג העיר אותנו (חוצפן ><) ויצאנו מהמכונית.
אני יודעת קצר, סתם אין לי מצב רוח, כי גיליתי את הדבר הכי נורא בעולם, שאני גרמתי לו.....
להגיב!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
33> Noga Kz