"חן, מירי" פניתי אליהן בעברית, "יש לכן משהו במשותף." הודעתי. "שתיכן מכירות ומעריכות את טוקיו הוטל."
הבנים שמעו את השם של להקתם, והרימו אלי את מבטם.
מירי וחן הסתכלו אחת על השנייה.
המשכנו לשבת עד שעה מאוחרת, אח שלי כבר הספיק לחזור מבית הספר, ויום למחרת אחותי הגדולה הייתה אמורה להגיע הביתה לסופשבוע מהצבא.
אחרי שכל הבנות התפנו לי מהבית (כי השעה הייתה כבר בסביבות אחת עשרה בלילה, וכולנו היינו עייפים מהטיסה..), ניגשנו שלושתנו (טום, ביל ואני) לחדר שלי, מתחילים לתכנן מי ישן עם מי ואיפה.
"החדר שלי ממש קטן, כמו שאתם רואים, ויש פה מקום רק לשניים." הסברתי.
"מה עם החדר של אחותך?" טום שאל.
"אני לא בטוחה שהיא תרשה לי לאכסן שם אנשים שהיא לא מכירה בלי רשותה... אתה מבין, אני גם רוצה לקום מחר בבוקר חיה...." צחקתי.
"אז מה עושים?" ביל שאל. "חוץ מזה שלך אין מיטה זוגית, מה שאומר שאחד ישן פה ושניים בחדר אחר."
"לא." אמרתי.
"מה לא?" הוא לא הבין.
"זו יכולה להיות גם מיטה זוגית." הסברתי, התקופפתי ופתחתי אותה, כך שגודלה הוכפל.
"אה. אוקיי. אז טום יצתרך לישון היום בסלון על הספה." ביל התלוצץ.
"למה דווקא אני?" טום נפגע. "תישן אתה על הספה!"
"תרגעו!" ניסיתי להפסיק אותם. "אף אחד מכם לא ישן היום ולא בשום יום אחר על הספה."
הם הסתכלו עי בשאלה.
"אם יהייה צורך אז אני אשן על הספה." המשכתי.
"לא, אז אני אשן על הספה." טום נהייה פתאום ג'נטלמן. זה ממש הצחיק אותי...
"אף אחד לא ישן על הספה, תרגעו כבר! אולי לא שמתם לב, אבל בחדר של האח הקטן שלי יש מיטת קומותיים, ואף אחד לא ישן למעלה כבר כמה שנים."
"אז למה יש שם מיטת קומותיים?" הם הסתקרנו.
"כי לפני שעברתי לחדר הזה הייתי איתו שם." הסברתי בקיצור מקוצר מארץ הקיצורים (WTF?!).
"אז מה עושים?" טום שאל שוב.
"אתם תשנו פה, ואני בחדר של אח שלי יחד איתו." התפשרתי, למרות שממש לא ניראה לי הרעיון. ביל נראה מאוכזב. טום - מרוצה.
"איך שתגידי" הוא אמר.
פתחתי בשבילם את המיטה שלי ופרשתי מצעים חדשים ונקיים. אחר כך פניתי לחדרו של אחי, וסידרתי את המיטה העליונה עם סדין, ולקחתי גם את הכרית שלי ואת השמיכה.
"טוב." אמרתי אחרי שהתיישבתי באפיסת כוחות על המיטה בחדר שלי, לצד טום.
"מה אוכלים?" השמן שאל. (חחח... סתם, התכוונתי לטום..)
"רק על אוכל אתה חושב?!" ביל התעצבן עליו.
"זה בסדר." אמרתי. "ניראה שיש לישראל השפעה רעה על תירים. תיראו כמה אתם עצבנים מהרגע שהגעתם לכאן." התלוצצתי.
הם הסתכלו אחד על השני ולא הבינו על מה לאזעזל אני מדברת.
"עזבו, לא משנה. בואו נלך לאכול משהו." הצעתי. הם שמחו מאוד.
הבאתי אותם למטבח, ופתחתי בפניהם את המקרר.
"אז מה בא לכם?" שאלתי.
"מה זאת אומרת?" טום (השמן) לא הבין (חחח... סתם, הוא לא שמן.... רק קצת..... רעב..)
"תגידו מה אתם אוהבים, יש לי חשק לבשל!" הסברתי.
"אני אעזור!" ביל קפץ במקום מהיתלהבות כמו ילד קטן.
צחקתי עליו.
"טוב, אז....." ניסיתי להעלות רעיון הולם לארוחת ערב טובה.
"מה דעתכם על מרק... שמנת עם ברוקולי?" שאלתי בצחוק.
ביל רק שמע את המילה 'ברוקולי' והיסתובב לקיור מתכונן להקיא.
"מה קרה?" שאלתי בכוונה. רציתי לשמוע ישירות ממנו את הסיפרו.
"כשהייתי קטן הכריחו אותי לאכול צלחת שלמה של ברוקולי ואחרי שגמרתי אותה הקאתי הכל. אני שונא ברוקולי." הוא הסביר לי בפרצוף מעוות מגועל.
טום עמד מהצד וצחק.
"בא לכם תפוח?" שאלתי, ממשיכה להתלוצץ.
"אנחנו אלרגים לתפוחים." טום אמר.
"אני יודעת." השבתי, והמשכתי לבחוש במקרר העמוס.
"יש לי רעיון."הודעתי. "אני אכין לכם מאכל עם גבינות. בסדר?" שאלתי.
"איך שבא לך." ביל ענה.
יש לי המשך, אני אעדכן מאוחר יותר, חייבת לעוף!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
33> Noga Kz