אני חושב משמע אני קיים

תחשבו על זה :

עיוורי צבעים נולדים עם העיוורון שלהם. כשהם קטנים ומלמדים אותם את השמות של הצבעים

אז הילד רואה צבע ירוק כשבעצם זה צבע אדום, ואז הוא לומד שירוק נקרא אדום.

הוא גדל ולכול ירוק שהוא רואה הוא קורא אדום ואף אחד לא מבחין בבעיה שלו כי אנחנו רואים אדום בתור אדום והוא רואה ירוק בתור אדום

אז בעצם שנינו קוראים לצבע הזה שאנחנו רואים אדום..

אז השאלה היא איך יודעים שהילד עיוור צבעים אם אף אחד לא מודע לבעיה שלו?

ואז מגיע בלבול - כשהוא רואה צבע ירוק אמיתי (למשל בעצים) הוא קורא לו אדום ואז כולם מתקנים אותו ואומרים לו שזה ירוק

ואז הוא מתבלבל כי כשלימדו אותו צבעים אמרו לו שזה צבע אדום ועכשיו אומרים לו משהו אחר?

ואז הוא רואה שוב ירוק לדוגמא מגבת ירוקה, הוא קורא לצבע של המגבת ירוק אבל בעצם זה צבע אדום ושוב מתקנים אותו.

אז הילד לא מצליח להבדיל בין אדום לירוק ולא יודע איך לקרוא לצבעים שהוא רואה.

מה עושים במצב כזה?

(בואו נגיד שבמצב כזה כבר יודעים שהילד הוא עיוור צבעים ובעצם הבלבול של הילד הוא התשובה לבעיה הקודמת)

יכול להיות עוד משהו, יכול להיות שבעצם כולנו עיוורי צבעים

יכול להיות שאני רואה צבע סגול וקוראת לו סגול ואתה רואה צבע ירוק וקורא לו סגול כי שנינו מכירים את הצבע הזה בתור סגול

יכול להיות שאתה רואה את העצים בצבע שאני קוראת לו כחול ואני רואה אותם בצבע שנקרא צהוב, אבל שנינו קוראים לו ירוק כי ככה לימדו אותנו.

אי אפשר לדעת :)

כבר כמעט שנתיים שלא כתבתי כאן

בתקופה הדכאונית של לפני שנתיים עברה

וזה מה שחשוב