לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הצצה לחייו של אדם


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2007

ההתחלה


ההתחלה ...

 

אין לי משהו חכם מידי או נכון מידי להגיד או לספר אז אני אפתח את הטור שלי בסיפור קטן ללא מוסר השכל ברור ושכל אחד ואחת יקחו משהו ממנו לעצמו (או לא).

 

הסיפור מתחיל אי שם באוקטובר 2001, בילוי סתמי ולא מתוכנן בעירי האהובה מפגיש אותי עם ילדה בת 17 בזמנו העונה לשם הבדוי זיוה. מבט פה, דיבור שם ונוצר חיבור. בנובמבר של אותה שנה התגייסתי לצבא ליחידה קרבית שלנגד עיני הגנת המולדת האהובה הכוללת את משפחתי, חברי ואהובתי היקרה ורוחי היא רוח החלוצים הגדולים כגיבורי הפלמ"ח וההגנה.

על עף הריחוק הפיזי ביני לבין יקירת ליבי, הקירוב הנפשי והרגשי הלך, גדל ותפח.

היא הייתה שם בשבילי ומאחורי, חיכתה לי ושלחה לי מכתבי אהבה מתגעגעים.

לאחר שנה שאנחנו ביחד גמלה בליבי המחשבה והתחושה שזה זה ואף התחלתי ספירה עצמית לאחור לקראת השאלה הגדולה התאריך היה מסויים במיוחד 20/10/2003, שנתיים מהפגישה הראשונה שלנו, אני החלטתי שהיא תהיה לי לאשה. לא שיתפתי אותה בהחלטה הזו אבל כן דיברנו בהערות דרך אגב על העתיד ומה הוא צופן

לנו – לשנינו.

ב14/06/02 לאחר שכבר סיימתי את שלבי ההכשרה הצבאיים שלי ואף נכנסתי לתקופה של יציאות מרובות הביתה, חגגתי יום הולדת מוקדם מעט מכיוון שנגזר עלי לסגור שבת בבסיס ובכך להחמיץ הזדמנות לחגוג יום הולדת עם המשפחה והחברים וכמובן עם "בחירת ליבי" (כך קראתי לה ביני לבין עצמי).

במהלך אותו שבוע היא נשמעה נורא מוזר בטלפון, משהו לא היה בסדר ולא הבנתי מה קרה.

כשכבר חזרתי הביתה ביקשתי כמובן לדבר איתה והיא ניסתה להתחמק ואף הציעה לי "פסק זמן" כדי לאתגר את היחסים שלנו, כמובן שלא הסכמתי ודרשתי להפגש, לאחר מסע שיכנועים לא מובן היא הסכימה להפגש איתי מתחת לביניין של חבר. ההסברים שלה היו לא מובנים אבל בגדול היא "הציעה" פסק זמן שדינו סוף הקשר, לא עזר שום בקשה שלי שאף הגיעה על סף תחנונים אבל היא כבר הייתה קרה. חזרתי הביתה ממרר בבכי כשעיני אדומות כרדוף שד, בדרך עצר אותי שוטר לבדיקה שגרתית וסבר שאני על סמים, לאחר שהסברתי לו את המצב הוא פסל ממני להמשיך לנהוג ולקח אותי הביתה מכיוון שבמצב לנהיגה כבר לא הייתי.

כשהגעתי הביתה נכנסתי לחדרי ובכיתי כמו ילדה קטנה במשך מספר שעות. 3 ימים הייתי שרוי במצב אפתי עם מבט קטטוני באוויר החדר כאשר מחשבות סופניות רצות במוחי. למה ? מה קרה ? לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה. במשך שבוע לא אכלתי ולא שתיתי, רק קיוותי שמישהו יגאל אותי מיסורי. יצרתי קשר עם ידידה משותפת וביקשתי ממנה שתפקח על זיוה עין ותהיה איתה ותתמוך בה כי יכול להיות שגם היא לא "מאושרת". אט אט הידידה הזו המעיטה במתן פרטים על מצב חברתי לשעבר עד שהיא ביקשה ממני לרדת ממנה (מהחברה), הרגשתי שמשהו לא מת\נהל כשורה ולחצתי עליה שתספר לי מה הסיפור, היא נשברה וסיפרה לי שה"חברתי האהובה" מנהלת חיי פורענות הכוללים מפגשי יזיזות עם 2 מ"ידידה". אחרי המשך תחקור הידידה התבררו פרטים נוספים כמו שהמפגשים התחילו כשבוע לפני היום הולדת שלי ומימושם המלא קרה כ 4 שעות !!!! לאחר שנפרדנו. אתם קולטים ? בזמן שאני התאבלתי על אובדן אהבתי היא השתרללה לה, בזמן שאני חשבתי באיזה איבר בגוף אני תוקע את הכדור של הנשק שלי היא הייתה עסוקה בתקיעות משל עצמה.

יצרתי עם אותה אקסית קשר והחלטתי להתעמת איתה בנוגע לזה, לאחר שבילפתי אותה קצת היא התוודתה. הסמרטוט שאיתו בגדה בי היה מישהו שאני מכיר ומכיר אותי, הבן זונה ניצל את המצב שהייתי בצבא ובנה תשתית של רוע. האבסורד הוא שהייתי בחדר שלו, ישבתי על המיטה שלו ביום הולדת שחגגנו לא שבועיים לפני היום הולדת שלי. לו רק ידעתי שפחות מ48 אחרי שהתיישבתי לו על המיטה הוא ביצע את זממו באקסית שלי.

 

כל הסיפור הזה כפי שאתם בטח מבינים למרות שקרה לפני זמן רב השאיר פתח פתוח ומדמם שעד היום לא נסגר וספק אם יסגר אי פעם.

הנזק הגדול ביותר שכל הטרגדיה הזו גרם לי הוא הפחד האינסופי ממסירות יתר והדאגה תמידית להשאר עסוק, חס וחלילה אם ישאר לי רגע לבד עם המחשבות שלי ועד היום אני לוקח כדורי שינה כדי להפיל את עצמי לישון ללא האפשרות שלבדוק את מצב ליבי הדואב במצב הכי שקט ביום רגע לפני השינה. חודש יוני הוא חודש קשה עבורי והוא חודש של סיוטים בלילות ופלאשבקים כואבים אז תאחלו לי בהצלחה ואם אתם רואים אותי מנותק לרגע מהמציאות הניחו לי לנפשי.

 

אני אסיים את הטור הראשון שלי בשיר שלקוח מהפסקול של החיים שלי :

 

גשם

ביצוע: מאיר בנאי
מילים ולחן: מאיר בנאי

 

כביש אספלט, מול חומה
קבצנים בפינה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.

משתתף בקרבות
נצחונות, מפלות
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.

גשם, רד כבר גשם
כי צריך לשטוף הכל
לא רוצה לראות הכל כשבא
הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום

זכרונות, אפלה
שוב שואל, אין תשובה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי

גשם, רד כבר גשם...

אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי

 

 

נכתב על ידי Blog Writer , 12/9/2007 15:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Blog Writer

בן: 41





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBlog Writer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Blog Writer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)