קשה, קשה, להיות בן אדם.....

איזה יופי!!!

התקבלתי!!!

אבל אני אתחיל מהתחלה...

אז זה מתחיל אתמול...

קמתי מוקדם בבוקר ונסעת עם אמא ואחותי הקטנטונת לאולפנא... הגעתי... היה לי ראיון עם היועצת ואז היו לי מבחנים בי'הדות, אנגלית, מתמטיקה וידע כללי.

לא ידעתי שיהיו לי מבחנים, לא אמרו לי....

בכ"מ עשיתי אותם בחדר של המנכ"ל...

היה מזה משעשע!

אח"כ הלכתי לכיתות י' לחפש את חברה שלי.. ואני מחפשת ולא מוצאת..

פתאום אני שומעת צעקה מולי... 'רוווווווווווווות'

ואני כזה קולטת..... וואי זאת אורית!!!!!!!! 'אוריתוששששששש'

ואיזה חיבוק הלך שם וזה ענינים בלאגנים..

הקטע הוא שלא סיפרתי לה שאני מגיעה... זה היה אמור להיות הפתעה..

אבל חבר שלי כבר שלח לה הודעה ערב לפני "מחר תהיה לך הפתעה..."

קיצ..

סיימתי עם הבחינות.. הלכתי להגיד שלום לכל הנבות..

<<זה קטע מצחיק קצת... אני מאלה שמכירים את כל העולם ואישתו בערך... 'חוק הדתיים השלובים...', יותר נעחון שכל העולם ואישתו מכירים אותי... אז היא <<אורית>> כזה מתעצבנת עלי בצחוק על זה שהיא נמצאת שם כבר שבוע ובקושי מכירה בנות ואני הגעתי ליום ואני מכירה איזה חצי שכבה....>>

ואז נסענו... והעלינו טרמפיסטית בדרך שרצתה לצומת כרכור..

קיצ נסענו.. ואמא לא ידעה בדיוק איפה זה... אבל ידענו שזה אמור להיות איזה 10 דק' נסיעה מהאולפנא... משהו כזה... ואנחנו נוסעים ונוסעים ונוסעים.. והיא לא אומרת לנו לעצור... בסוף הגענו כבר לתחנת הרכבת בבנימינה.. קיצ... כבר עברנו ת'צומת אבל היא לא אמרה לנו לעצור...

עכשיו, אנחנו לא נשאיר איזה חמשושית פעורה באמצע הרחוב!! <<<לא כל החמשושיות כאלה... אבל היא פשוט כזאת רחפנית!!>>>

אז נסענו חזרה הכל... ולקחנו אותה לצומת.....

ואז... היום.... התקשרה היועצת ואמרה לאמא שלי ש*התקבלתי*!!!!!!!!!!!

איזה אושר שמחה וששון!

לכל היהודים שמחה וגאווה! 

בתקווה לעתיד טוב יותר...=)

יש לי דוד... מפגר.... יש לו פיגור ברמה הכי קשה... הוא נמצא במוסד במחלקה הסגורה... הוא בן 39..

ואתמול ראיתי אותו פעם ראשונה!!

הוא כ"כ חמוד.... ומקסים... ויפה...

אבל...

הוא ליכול להבין ש....

אני אחיינית שלו..

שמאי, אם רק היית יכול לדעת עד כמה שאני אוהבת אותך דוד יקר שלי!!!!