חשוב לי שמישהו יגיב פה לא בשביל לדעת שסתם מגיבים לי, אלה כדי לדעת מה דעתכם..
כל כך בא לי לצעוק, ממש ממש ממש חזק.
בשביל שכולם ידעו שאני אוהבת אותך..
אבל רק אתה לא תרצה לדעת את זה.
כי כל פעם מחדש אתה לא רואה את הסימנים, כי אתה לא רוצה לראות אותם.
היית הידיד הכי טוב שלי ועכשיו אנחנו כמו שני אנשים זרים..
ואולי, כן יש מישהו שאוהב אותך, אתה לא רואה אותו- אז תתחיל לראות אותי, בבקשה.
אני מרגישה כמו בובה.
בובה שתלוייה על חוטים וכל אחד מושך בחוט אחר ומכאיב.
כמו בובה שאין לה רגשות, אין לה דמעות, היא לא יכולה להביע את דעתה, וכולם דורכים עליה, לא רואים שהיא שם, על הרצפה המלוכלכת.
אז תתחילו לראות אותי, גם אני פה, גם לי יש דעה, ויש לי רגשות.
אבל כמובן שבסופו של דבר אני יצליח להוריד את עצמי מהחוטים אבל אז מישהוא יחזיר אותי, כי הוא לא רוצה שאני יהיה חופשייה.
אבל אני לא באמת על החוטים ואני יודעת את זה.
אני כן מביעה את דעתי כשיש לי משהו לומר, כולם יודעים שיש לי רגשות, וכולם מתייחסים אלי.
אבל כשאני איתן אני לא מרגישה כזאת. כשאני איתן אני מרגישה חנוקה.
זהו...
שיהיה לכם יום טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
