הבלוג של מאיר

שלומית לא ידעה  מה לעשות, בנה אביחי בן התשע היה חולה מאד. היה לו חום גבוה והוא לא הפסיק להשתעל, אבל לא היה לה כסף לרופאים ולתרופות. לאה שכנתה וחברתה הטובה אמרה לה: "למה את לא לוקחת אותו למרפא?". "איזה מרפא?" אמרה שלומית. "בכיכר הגדולה ישנו מרפא, שמוכר תרופות פלא בזיל הזול הוא כבר ריפא הרבה אנשים, אומרים שהוא ממש קוסם" אמרה לאה.

שלומית החליטה שאין לה מה להפסיד לקחה את אביחי ויחדיו הלכו לכיכר הגדולה. שם ראו תור גדול של אנשים עומדים לפני שולחן ועליו המון בקבוקים גדולים וקטנים שמאחוריו ישב גבר צעיר ונאה. מאחורי הגבר הייתה כתובת גדולה "כל הכבוד וכל התהילה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהכל נהיה בדברו".

שלומית ואביחי נעמדו בסוף התור, אך לפתע החל אביחי להשתעל שיעולים חזקים ולירוק דם וכהרף עין היה שם הגבר הצעיר, שבדק אותו ואמר: "שחפת במצב מתקדם, המצב ממש לא טוב, האם תהיו מוכנים לעשות מה שאגיד לכם?". "למה אתה מתכוון?" אמרה שלומית. "אתן לבחור הצעיר תרופה, אבל הוא חייב לשתות את כולה. הוא יכול לשתות כמה שהוא רוצה בכל יום. ואתם חייבים לומר לי את האמת. תשלמי לי כשהוא יבריא." אמר הגבר הצעיר. "בסדר" אמרה שלומית. איך קוראים לכם אמר הגבר הצעיר הם אמרו לו ושאלו את שמו והוא ענה שקוראים לו גבריאל. "אביחי אתה אוהב ממתקים? " שאל גבריאל. "כן" ענה אביחי. "איזה ממתק אתה הכי אוהב?" שאל גבריאל. "שוקולד ממולא בקרם תות" ענה אביחי. "רק רגע" אמר גבריאל רץ לשולחן שלו והביא ממנו בקבוק של 2 ליטר עם נוזל בצבע ורוד. "אתה צריך לגמור את כל הבקבוק הזה ואז תבואו אלי ואתן לכם בקבוק נוסף" אמר גבריאל. "מה טעם התרופה הזאת?" שאל אביחי ועיווה את פניו. "הנה תנסה" אמר גבריאל ושפך קצת מהנוזל הורוד לכוס פלסטיק חד פעמית. לנוזל היה ריח של שוקולד אביחי טבל את קצה אצבעו בנוזל ליקק אותה  והבעה מופתעת לגמרי עלתה על פניו "זה שוקולד ממולא בקרם תות!" הוא צעק. "לא" ענה גבריאל "זאת התרופה שלך זה רק הטעם שלה ועליך לגמור את כל הבקבוק חושב שתוכל לעשות זאת?" שאל גבריאל בחיוך. "בטח" ענה אביחי. 

אביחי גמר חצי מהבקבוק ביום הראשון ואת חצי הבקבוק השני ביום השני. הוא הפסיק להשתעל והחום שלו ירד. בצהרי היום השני שלומית ואביחי באו עם הבקבוק הריק לגבריאל. גבריאל בדק את אביחי ואמר, שהמצב שלו הרבה יותר טוב, אבל כדאי שישתה עוד בקבוק של התרופה. גבריאל אמר לאביחי: "בטח כבר נמאס לך משוקולד בטעם תות, איזה אוכל אתה הכי אוהב לאכול?" "המבורגר בלחמניה עם קטשופ" ענה אביחי. "וגם צ'יפס?" שאל גבריאל. "כן" ענה אביחי. גבריאל חייך חיוך רחב והביא בקבוק של 2 ליטר עם נוזל חום אדמדם. "רוצה לנסות?" שאל את אביחי. "כן" ענה אביחי בשקיקה. גבריאל מזג ומילא כוס חד פעמית ואביחי שתה אותה ואמר "אני לא מאמין זה ממש הטעם של המבורגר עם קטשופ בלחמניה עם צ'יפס.". "תצליח לסיים גם את הבקבוק הזה?" שאל גבריאל. "בטח" ענה אביחי.

שלומית החלה להיות מודאגת ממחיר הטיפול. היא פנתה לגבריאל והחלה להסביר לו, שאין לה כסף. גבריאל אמר לה ,שמחיר הטיפול הוא 4 ליטר מים, צנצנת דבש ושהיא ואביחי יתנו לו לקחת אותם לארוחה במסעדה, לפי בחירתו ועל חשבונו, פעם בשבוע. שלומית נשארה מוכה בהלם ואמרה: "אה ..... אין בעיות.".

שלומית הייתה מאד ענייה וכדי להתפרנס ולשים אוכל על השולחן עבדה, כחשפנית במועדון לילה. היא התביישה מאד בעבודתה, אבל לפחות הצליחה להתפרנס ממנה בדוחק. אביו של אביחי עזב אותה והשאיר אותה בהריון ולא היה לה מושג היכן הוא וכמובן שלא קיבלה ממנו מזונות.

למרות זאת היו לשלומית גאוותה והכבוד העצמי שלה והיא לא רצתה לקבל נדבות מאיש וקצת חששה מגבריאל, שייקח אותה ואת אביחי לאכול.

גבריאל אמר שיבוא ביום רביעי בשמונה בערב לקחת אותם לאכול ושלומית ואביחי לבשו את בגדיהם הטובים ביותר לכבוד היציאה עם גבריאל.

גבריאל דפק על הדלת וכששלומית פתחה לו את הדלת הוא נכנס עם זר של ורדים אדומים בידו. "אני מקווה שאת אוהבת ורדים" הוא אמר. שלומית הסמיקה ואמרה "כן בוודאי, ורדים הם הפרחים האהובים עלי." היא לקחה מגבריאל את הפרחים מילאה מים בואזה ושמה בה את הפרחים.

שלומית ואביחי יצאו עם גבריאל שהוביל אותם למכונית למבורגיני לבנה. "אתה לוקח רק מים ודבש עבור הטיפול שלך" אמרה שלומית "ואתה גר כאן מאיפה יש לך כסף למכונית כזאת?" "אני לוקח רק מים ודבש כאן. מעשירים, שעומדים למות ממחלה קשה, שאני יכול להציל את חייהם, אני לוקח מיליון דולר של ארצות הברית." ענה גבריאל "וחוץ מזה אני בעצם עכשיו בחופשה ללא תשלום מהעבודה שלי'.

"היכן אתה עובד?" שאלה שלומית "אני מעין מתכנת על, "קוסם", בסוכנות האמריקאית לבטחון לאומי ה - NSA" ענה גבריאל. "זה לא סודי?" שאלה שלומית בחשש "יכול להיות" ענה גבריאל באדישות "אבל אני שונא את כל הסודיות הזאת. זה כל כך מיותר".

גבריאל לקח את שלומית ואת אביחי למסעדה מהודרת, שם הזמין להם קודם מקום. שלומית הסתכלה בבעתה על המחירים בתפריט וסגרה אותו. "זה בסדר" אמר גבריאל "אני משלם על הכל". "בתנאי שתיתן לי להזמין אותך לארוחה אצלנו" אמרה שלומית. "בכיף" ענה גבריאל וחייך. הם אכלו ונהנו במסעדה. גבריאל אמר להם שיתייעצו בו לפני שהם מזמינים והם עשו כך וטוב שעשו כך, כי אביחי רצה להזמין משהו שנקרא אסקרגו והתברר שזה שבלולים בחמאה.

לאחר מכן, לקח אותם גבריאל לראות מקום יפה שהכיר ואז חזרה הבייתה. שלומית שלחה את אביחי להיכנס קודם הבייתה והסתובבה אל גבריאל ואמרה לו "תודה רבה" ונשקה לשפתיו גבריאל חיבק אותה ונשק לה חזרה והנשיקה הפכה לנשיקה מחשמלת ומענגת מאין כמוה. שלומית פשוט שכחה מהכל והתמכרה לנשיקה הנפלאה הזאת. בסוף הנשיקה נגמרה ושלומית הרגישה שהיא חרמנית לגמרי ואז פנתה לגבריאל ושאלה אותו בקול צרוד מתשוקה "אתה רוצה להיכנס?" "רק אם את רוצה בזה ורק אם אביחי יסכים לזה" ענה גבריאל. הוא נכנס איתם הבייתה בברכתו של אביחי, שאהב אותו. ואז הוא נישק שוב את שלומית שנמסה לו בידיים.

לאחר מכן החלו שלומית וגבריאל לצאת יחד לכל מיני מקומות. גבריאל חלק עם שלומית את התקציב שלו ורמת החיים שלה ושל אביחי זינקה פלאים. שלומית הרגישה שהיא מתאהבת בגבריאל יותר ויותר וכשאמר לה שזה טיפשי שהיא גרה ומשלמת שכר דירה במקום אחד והוא משלם שכירות במקום אחר, בעוד שיש לו בית שלם שעומד ריק מחוץ לעיר, היא הסכימה שיעברו לגור יחד בבית שלו ושיקפיץ אותם כל יום לעיר.

שלומית סיפרה לגבריאל על מועדון הלילה בו עבדה ועל אלי שומר הסף הקשוח שהיה מאד נחמד אליה. היא אמרה לגבריאל, שלאלי יש רסיס בכתף שמאד מציק לו ושאלה את גבריאל אם יוכל לעזור לו. "כן" אמר גבריאל "כבר מזמן רציתי לראות אותך מופיעה". שלומית הסמיקה וצחקה. 

למחרת בערב גבריאל הגיע למועדון הלילה בו הופיעה שלומית וישב על שולחן קרוב לבמה. שלומית ראתה אותו והתרגשה מאד. היא החליטה שהערב תופיע בשבילו והופעתה באותו ערב הייתה הרבה יותר טובה מבדרך כלל.

לאחר שהסתיימו מחיאות הכפיים ושלומית התלבשה היא הצטרפה אל גבריאל בשולחן שלו. "מי זה אלי יפה שלי?" שאל גבריאל ושלומית קראה לאלי והציגה אותו בפני החבר שלה. "יש לך רסיס בכתף ואתה רוצה להוציא אותו?" שאל גבריאל. "כן" ענה אלי "כמה זמן אצטרך להתאשפז בבית חולים וכמה זה יעלה לי?"

גבריאל נתן לאלי מכה מהירה כברק בכתף. "למה הכית אותי?" כעס אלי. "אתה רוצה לשמור אותו?" ענה גבריאל והחזיק את הרסיס מכתפו של אלי באצבעותיו. "מממה" אמר אלי "זה הרסיס מהכתף שלי?" "כן" ענה גבריאל. "וכמה זה יעלה לי?" שאל אלי. "רק מידע" ענה גבריאל. "איזה סוג של מידע?" שאל אלי.

"אתה מכיר מכורים לסמים?" שאל גבריאל. "כן וגם אתה מכיר" ענה אלי והצביע על שלומית. "מתוקה שלי את מכורה לסמים?" שאל גבריאל בעדינות וברוך. "כן" ענתה שלומית והחווירה (היא פחדה כל כך שגבריאל עומד לעזוב אותה). "האם נוכל ללכת למקום מבודד יותר יפה שלי?" שאל גבריאל "כן" ענתה שלומית והובילה אותו לחדר צדדי. גבריאל הוציא מכיסו קוביה ואמר לשלומית: "זה סם חדש שפיתחתי שמים אותו על הלשון אני קורא לו נ.ס. 1" האם תהיי מוכנה לשים אותו על הלשון שלך אהובתי?" "כמו ל.ס.ד." שאלה שלומית "כן" ענה גבריאל.

"בשבילך אהובי הכל" ענתה שלומית ושמה את הקוביה על קצה הלשון שלה. תחילה לא קרה דבר ואז שלומית החלה להרגיש הרגשה נפלאה בכל הגוף ולפתע היא החלה להרגיש מאד מחורמנת והייתה לה אורגזמה חזקה מאד.

"איך את מרגישה אהובתי?" שאל גבריאל "נפלא גבריאל שלי" ענתה שלומית "ואתה יודע משהו מוזר אני מרגישה יותר טוב ממה שהרגשתי הרבה מאד זמן". "זה בגלל הסם שלי אהובתי" ענה גבריאל "נ.ס. 1, כלומר נוגד סמים 1 אוכל את ההתמכרות לסמים מרפא את הגוף מנזקי הסמים וגם מכל מחלה בה חולה הגוף." "וגורם לאורגזמה?" שאלה שלומית והסמיקה. "וגורם לאורגזמה." אמר גבריאל ונשק לשפתיה של שלומית.

חייהם של שלומית גבריאל ואביחי היו מאושרים, אבל אז התבררו לשלומית כל מיני מוזרויות של גבריאל, שלא היה מוכן להיכנס למקומות תפילה כלשהם ועורר בכך את חששותיה של שלומית, שהאמינה באמונות תפלות.

לבסוף, שלומית פנתה לרב מקובל, שאמר לה לזרוק על גבריאל מים מקודשים ע"י רב מקובל ידוע. שלומית הזמינה אליה את גבריאל וכשנכנס בדלת זרקה עליו את המים המקודשים ואז ראתה לפתע שלגבריאל יש שתי כנפיים גדולות ולבנות והבינה לבסוף מיהו גבריאל. היא שאלה אותו: "אתה המלאך גבריאל?" והוא ענה: "כן הקב"ה שלח אותנו לעזור לבני האדם".