הבלוג של מאיר

נורית הייתה מאד עצובה. היא הייתה בת 60. מזה עשר שנים שהייתה לבד בעולם. לא הייתה לה חברה ולא היה לה מין כבר המון זמן. וכאילו זה לא מספיק הרופאים גילו אצלה סרטן בריאות ולאחרונה אמרו לה שנשארו לה מקסימום עוד ארבעה חודשים לחיות. אז היא הלכה לגיי בר האהוב עליה ישבה ליד הבר ושתתה קוקטיילים מתוקים וחשבה לעצמה: "אמנם אני סכרתית, אבל מה זה כבר משנה עכשיו?" ובכתה בשקט. לפתע שמעה על ידה קול קטן ומהוסס שואל: "המקום הזה תפוס?" נורית הסתובבה וראתה יפיפיה חיוורת עם שיער שחור ארוך ושופע ועיניים כחולות מדהימות, שנראתה כבת 20 עומדת ומסתכלת על הכיסא שלידה עליו היה מונח התיק של נורית.

"לא" אמרה לה נורית והורידה את התיק שלה מהכיסא. היפיפיה טיפסה וישבה על הכסא ולחשה לנורית "שלום אני אלכסנדרה וזו הפעם הראשונה שלי בגיי בר." "אני נורית" אמרה נורית וניגבה את דמעותיה. "נעים לפגשו אותך נורית" אמרה אלכסנדרה. "את לסבית?" שאלה נורית. "כן" ענתה אלכסנדרה "אם כי הרבה שנים לא הייתי בטוחה". "איך הרבה שנים כשאת כל כך צעירה?" שאלה נורית בהקנטה. "חה חה חה אני רק נראית צעירה" אמרה אלכסנדרה, "אני בעצם בת 32". "וואו ממש מבוגרת" אמרה נורית בחיוך. "נורית חמודה שלי אולי נעבור לשולחן שהתפנה בפינה" אמרה אלכסנדרה. "בשמחה" אמרה נורית.

בדרכן לשולחן הפינתי השתעלה נורית וכל גופה רעד מהשיעולים, שכל כך כאבו לה. "את מרגישה בסדר?" שאלה אותה אלכסנדרה ונורית פרצה בבכי ואמרה "אני כל כך מצטערת, אבל אני גוססת, הרופאים אמרו שנשארו לי רק עוד ארבעה חודשים לחיות". "אנחנו נראה ביחס לכך" אמרה אלכסנדרה בסבר פנים חמור ובקול שנעשה לפתע קשוח.

"אהובתי, את סומכת עלי?" שאלה אלכסנדרה. "אהובתי?" שאלה נורית בפליאה "אלכסנדרה חמודה את אוהבת אותי?". "אוי עשיתי את זה שוב ועכשיו את תברחי ותעזבי אותי, כפי שעשו כל אותן נשים אחרות" אמרה אלכסנדרה בעצב. "אין לי זמן לבזבז, הרי אני גוססת" חשבה נורית לעצמה. היא אחזה בסנטרה של אלכסנדרה באצבעותיה ונישקה את שפתיה ואז הרגישה את אלכסנדרה מנשקת אותה חזרה בלהט. נורית פתחה את עיניה בפליאה וראתה את עיניה של אלכסנדרה מלאות אהבה מסתכלות בה. נורית התמלאה רגשות מעורבים: ראשית אחזה בה שמחה גדולה על שמצאה אהבה, או יותר נכון שהאהבה מצאה אותה ואז עצב גדול שזה קרה רק כשהיא הולכת למות. היא הסתכלה על אלכסנדרה שלה באושר ואהבה ואמרה לה "כן אני סומכת עליך אלכסנדרה שלי, למה את שואלת?"

"כיוון שאני מכשפה רעה, מכשפה רעה מאד" אמרה אלכסנדרה "ואם תתני לי אני הולכת להרוג את מחלת הסרטן ולרפא את גופך." אלסנדרה הוציאה מהתיק שלה בקבוקון זכוכית, שהיה מלא בנוזל אדום כהה. על הבקבוקון היה ציור של כוכב מחומש הפוך עם ראשו כלפי מטה ועל כל קודקוד של הכוכב הייתה גולגלת. נורית הצטמררה ושאלה: "מה יש בנוזל הזה?" אלכסנדרה ענתה לה "תאמיני לי אהובתי שאת לא רוצה לדעת". "אבל אני רוצה לדעת" אמרה נורית. "טוב, אז כל מיני דברים שונים" אמרה אלכסנדרה בהתחמקות, "אבל המרכיב העיקרי הוא הדם שלי". "את רוצה שאשתה את הדם שלך?" שאלה נורית בחלחלה. "אני רוצה לרפא אותך" ענתה אלכסנדרה.

הן הזמינו קוקטייל מתוק לנורית ווודקה מרטיני לאלכסנדרה ואז אלכסנדרה מזגה את השיקוי מהבקבוקון לקוקטייל של נורית ואמרה לה לשתות את הכל. "איחס" אמרה נורית "יש לזה טעם זוועתי". "תאמיני לי שרק בזכות הקוקטייל את יכולה בכלל לשתות את זה" אמרה אלכסנדרה. לפתע הרגישה נורית שהכאבים עוזבים אותה ושהנשימה שלה הפכה להיות סדירה ושלא כואב לה לנשום בקיצור היא הרגישה טוב. היא התמלאה באושר ואמרה "אלכסנדרה שלי אני אוהבת אותך. תודה חמודה שלי." 

"אלכסנדרה שלי במה את עובדת?" שאלה נורית. "ובכן, כיון שאני יחידה בעולם, או לפחות הייתי יחידה בעולם עד שפגשתי אותך נורית שלי" אמרה אלכסנדרה בחיוך ודבריה מילאו את נורית באושר, "כיון שאני יחידה בעולם אני מפנקת את עצמי בצורה שערורייתית אני עובדת בשלוש או ארבע עבודות ומוציאה כספים על עצמי בלי שום חשבון. השבוע למשל שכרתי לעצמי סוויטה שלמה במלון הילטון". ולשאלתך "אני שוטרת ואני מכשפה רעה, כפי שאמרתי לך אני מוכרת שיקויים ומקללת יריבים עבור אנשים שמשלמים לי ומוכרת גם ברכות וקללות וחוץ מזה אני הכוהנת הראשית של הכנסיה השחורה". "הכנסיה השחורה?" שאלה נורית בחלחלה "הכנסיה של אדוננו השטן" ענתה אלכסנדרה. "אה חשבתי שאת נוצריה?" אמרה נורית "לא, אני לא נוצריה, אני עובדת שטן" ענתה אלכסנדרה "למעשה אני עובדת השטן הראשית". "את הכוהנת הראשית של איזה עיר? שאלה נורית. "של כל העולם" ענתה אלכסנדרה "ויש לי סידור מיוחד עם הכנסיה השחורה, הם לא משלמים לי משכורת במקום זה הם דואגים לכל צרכיי ואני מאד עסוקה אני עוברת בכל בתי הכנסיה ופותחת בהם שערים דו כיווניים לגיהנום ונתתי הוראה לכל הכנסיה השחורה לגנוב כסף וסמים מכנופיות הסמים בכל העולם." 

"אז באת לכאן כיון שעליזים הם חוטאים, כיוון שאסור לאהוב את בני אותו המין?" שאלה נורית בפחד "מאיפה בני האדם מביאים את הרעיונות המגוחכים האלה. לא, נורית אהובתי, כל אהבה שהיא, קדושה לאלוהים. אהבה של אשה לאשה אחרת, אהבה של גבר לאשה ושל אשה לגבר, אהבה של גבר לגבר אחר, אהבה של הורים לילדיהם ושל ילדים להוריהם, אפילו אהבה לחיות מחמד או אהבה של ילדים לצעצועים כולן מזככות את בני האדם ומעלות אותם לדרגת הטוב והטוהר של המלאכים." ענתה אלכסנדרה.

"אבל למה אתם נלחמים בנגע הסמים?" שאלה נורית "אתם הרי הכנסיה של השטן". "אנחנו לא נלחמים בנגע הסמים" ענתה אלכסנדרה "אנחנו גונבים מהם כסף ויותר חשוב מזה סמים. סמים הם יותר חשובים, כיוון שאז אנחנו מבררים כמה עולים סמים כאלה באותו אזור ומוכרים אותם בחצי מחיר, אחרי הכל לנו הם לא עלו דבר, ואז כנופיות הסמים באות ונלחמות בנו וחברי הכנסיה יכולים למלא ביחס אליהם את אחד מעיקרי האמונה: "הרוג ורצח וכל המרבה הרי זה משובח". "אני מקווה שאם הסחר בסמים יהפוך להיות מסוכן ולא רווחי הם יעזבו אותו ואולי אפילו יחזרו בתשובה." אמרה אלכסנדרה.

"נורית שלי כשבאתי לכאן היו לי שני חלומות לבוא לגיי בר ולמצוא מישהי נחמדה ולעשות איתה סקס בשירותים של הגיי בר. אבל עכשיו אני רוצה לקחת אותך לסוויטה שלי במלון, או לבוא איתך לביתך ולעשות איתך אהבה סוערת כל הלילה." נורית הסמיקה ואמרה "בכיף אלכסנדרה שלי, שנזמין מונית?" "הגעתי לכאן ברכב של הכנסיה והוא נמצא בחוץ מתוקה שלי" אמרה אלכסנדרה והן התנשקו ויצאו מחובקות החוצה לחפש את הרכב של אלכסנדרה.

בדרך אלכסנדרה נהגה למלון וליטפה את רגלה של נורית ונורית ליטפה את אלכסנדרה לקחה את ידה של אלכסנדרה ונישקה כל אחת מאצבעותיה. כשהן נכנסו לסוויטה של אלכסנדרה במלון הן התנשקו והתחבקו והפשיטו זאת את זאת בדרכן למיטה. אלכסנדרה השכיבה את נורית ברוך על המיטה והחלה לנשק ללטף למצוץ ולנשק כל סנטימטר בגופה של נורית, שהשתוללה תחת מגעה המחשמל של אלכסנדרה. לא לקח זמן רב ונורית החלה לגמור באנחות ובצרחות של תאווה ושוב ושוב ושוב. 

ואז היה זה תורה של נורית לענג את אלכסנדרה שלה שגם היא גמרה בצרחות של תאווה. הן נרדמו זאת בזרועותיה של זאת במיטה. בבוקר קמו התנשקו וניגשו למקלחת שם התרחצו ואהבו זו את זו שוב. כך העבירו את כל סוף השבוע.

לקראת סיומו של סוף השבוע שאלה אלכסנדרה את נורית "במה את עובדת אהובתי?" ונורית נעשתה עצובה ומדוכאת "אני תכשיטנית ואמנית אהובתי, אבל אין לי כמעט לקוחות ואני מפגרת בתשלומי המשכנתא על הדירה שלי. חשבתי שאני עומדת למות אז לא היה אכפת לי מהכסף, אבל עכשיו אני לא יודעת מה אעשה." אמרה נורית בעצב רב וכמעט בבכי. "נורית אהובתי אם אתן לך כלים וחתיכות פחם תוכלי לנסות לפסל או לעצב מהם חיות, או צמחים?" "בוודאי" ענתה נורית. אלכסנדרה הביאה שק עם חתיכות פחם וארגז של כלים ונורית התיישבה לעבוד ופיסלה מחתיכה של פחם פרח שחור יפהפה מפורט בפרטי פרטים. "הבעיות הכלכליות שלך נגמרו נורית היקרה שלי" אמרה אלכסנדרה. "למה את מתכוונת?" שאלה נורית. "תסתכלי" אמרה אלכסנדרה. היא הניעה את ידיה באוויר בתנועות מסובכות ומילמלה שיר בשפה מוזרה ואז הבריק אור והפחם ממנו עשוי היה הפרח הפך ליהלום!

"אני אקנה ממך את הפרח הזה עבור הכנסיה השחורה נורית שלי" אמרה אלכסנדרה "החצי שלך הוא בגובה 50 מיליון דולר ארה"ב, איך את רוצה את הכסף?" "את צוחקת עלי?" שאלה נורית בפליאה. "לא, אני מדברת ברצינות אהובתי" אמרה אלכסנדרה "לא נראה לך שצדקתי כשאמרתי שבעיותייך הכלכליות נגמרו?" נורית הייתה כל כך מאושרת היא חייכה חיוך רחב, בכתה דמעות של אושר, חיבקה אליה את אלכסנדרה שלה ונישקה אותה על שפתיה הנהדרות.

למחרת בבוקר הלכו שתיהן לבנק, שהחזיק את המשכנתא על דירתה של נורית ופרעו את המשכנתא. לאחר מכן הן הלכו וקנו לעצמן וילה עם חלקת אדמה רחבה. "אני חייבת להתקין כאן את מערכת ההגנה שלי נורית אהובתי" אמרה אלכסנדרה "יש לי כל מיני אוייבים וכדאי שלא נשכח את כנופיות הסמים".

הם שקעו בחיים מאושרים ושמחים ביחד. נורית המשיכה לעבוד ולעצב פסלים שונים מפחם וכל פעם שרצו כסף הייתה אלכסנדרה הופכת חלק מהם ליהלומים ומוכרת אותם. אך, אלכסנדרה הייתה יוצאת למסעות ארוכים עבור הכנסיה השחורה ונורית הייתה מתגעגעת אליה בטירוף. אלכסנדרה שלה הייתה במסע שנמשך שלושה שבועות וחזרה מצחקקת ועם חיוך רחב על שפתיה.

"מה קרה?" שאלה נורית. "היה לנו מסע לקולומביה והמדריך ניסה כל הזמן להתחיל איתי, הפשיט אותי במבטיו וניסה לרמוז לי כמה כיף יהיה לי לשכב איתו ואז הגענו לכפר קטן ועני, שתושביו שילמו מיסים למדינה ולברוני הסמים ולכל בריון שעבר בסביבה. הצעתי להם שאם ישלמו מס לנו נדאג שאף אחד אחר לא יטריד אותם. הם הסתכלו עלינו בפקפוק עד שריפאתי זקן חולה שם מהקדחת שהייתה לו. אבל אז הייתה לי מריבה עם הכומר המקומי כשאמרתי להם שאם הם רוצים את חסות הכנסיה השחורה הם חייבים להוציא את כל חפצי הקודש מהכפר. כשהכומר שמע שאנחנו עובדי שטן הוא קילל אותנו והזהיר את כל הכפריים להתרחק מאיתנו. אבל אז הסברתי להם שאם יקבלו את הצעתנו יקבלו הגנה, ריפוי ממחלות וכמה אוכל שהם צריכים והם קפצו על הצעתי והפליאו את מכותיהם בכומר המסכן. ואז הגיעו כמה ביריונים של אחת מכנופיות הסמים. אמרתי להם שהכפר מחוץ לתחום עבורם והם ניסו לירות בי ברובי הציד שלהם ואז אני הפכתי לגירסה המקומית של אלת המוות והרוע, פוצצתי אחד מהם וגרמתי לתולעים לצמוח מתוך בטנו של השני, שמת ביסורים. המדריך שלי וכל הכפריים החוירו פלאים וכרעו על האדמה לרגלי ולא שינו את יחסם גם כשחזרתי לצורה הרגילה שלי. אמרתי להם מעכשיו הכפר הוא תחת הגנתם של המוות ושל הרוע אם מישהו יציק לכם תיכנסו לכנסיה ותקראו בשמי ואז יבואו שדים מהגיהנום לסייע לכם.

"הם יקראו אלכסנדרה?" שאלה נורית. "לא, הם יקראו את שמה של האלה המקומית של המוות והרוע" ענתה אלכסנדרה. "בכל אופן חזרנו לשדה התעופה וכל הדרך המדריך הביט בי בפלצות כולו חיוור ומשקשק ואמר בכל ישוב שעברנו שאני אלת המוות והרוע וכך כולם פחדו מפני. בדרך הקנטתי אותו בשאלות אם הוא כבר לא רוצה לעשות סקס איתי והוא רק הביט בי כולו חיוור ושיקשק מפחד זה היה כזה כיף." אמרה אלכסנדרה וצחקה צחוק מרושע.

"אני כל כך אוהבת אותך אלכסנדרה שלי" אמרה נורית וחיבקה ונישקה את אלכסנדרה, שחיבקה ונישקה אותה חזרה. "כל כך התגעגעתי אליך אלכסנדרה שלי" אמרה נורית "גם אני התגעגעתי אלייך נורית אהובתי המתוקה" אמרה אלכסנדרה.

כך עברו עליהן חייהן באושר ושלווה והרמוניה עד ליום בו הותקפו ע"י כמאתיים חיילים של כנופיות הסמים. אלכסנדרה כעסה ופוצצה את כולם, אך אז ראתה נורית שלאלכסנדרה שלה יש כנפיים שחורות, שיוצאות מגבה. נורית ניגשה לאלכסנדרה שלה בחשש ושאלה אותה על הכנפיים השחורות. אלכסנדרה הביטה בה בעצב ואמרה "חששתי שהאושר שלנו לא יימשך ואבין אותך בהחלט אם תרצי לעזוב אותי נורית שלי אהובתי, ליבי וחיי. נוריתי שלי, שמי אינו באמת אלכסנדרה ואני בכלל לא בת אדם, שמי האמיתי הוא לילית ואני אחת ממלאכי החבלה של אלוהים. האם תרצי שאעזוב אותך אהובתי המתוקה?" "שתעזבי אותי?" שאלה נורית "מה פתאום אני אוהבת אותך בכל כולי לילית היקרה שלי מעולם לא שיערתי שכל כך אהנה לאהוב את הרוע" אמרה נורית, צחקה, משכה אליה את לילית שלה חיבקה אותה חזק אליה ונשקה על שפתיה.