הבלוג של מאיר

חודשיים לאחר שהיו כבר חברות נועה החלה להבין שיש לנוגה בעיות. הסקס הפך להיות פחות מהנה ואז התברר שנוגה מכורה לעשיית אהבה במקומות ציבוריים עם הרבה אנשים ושהפחד להיתפס מוסיף להנאה שלה.

מאז הפכו החיים של נועה לסיוט ארוך של עשיית אהבה במקומות ציבוריים, אבל היא מאד אהבה את נוגה שלה ורצתה שנוגה תהיה מאושרת.

הן עשו אהבה על הגבעה הצופה על מגרש המסדרים בבסיס בזמן שפלוגות התאמנו שם לקראת הטקס. הן עשו אהבה באמצע אולם קולנוע. הן עשו אהבה באוטובוס מלא אנשים. בחוף הים, בתוך הים. בספריה. בפארק. בתור לכספומט. בכל מקום ציבורי ופעמיים הן גם נתפשו על חם והיו צריכות לספק את תאוותם של אלו שתפשו אותן כדי שלא יסתבכו בצרות.

זאת הייתה הסיבה, שלבסוף אחרי 5 שנים ארוכות נועה עזבה את נוגה שלה, אך הן נשארו ידידות והמשיכו לאהוב זו את זו.

"האם את מוכנה לסבול כאבים רבים בכדי להיות יפה?" זה היה השלט שניצב מחוץ למרפאתו של לואי. זו הייתה כל הפרסומת שלו וניתן היה לחשוב שעם פרסומת כה עגומה לא יהיו לו לקוחות. אבל ההיפך היה נכון.
ללואי היו המון לקוחות וכולן היו מאד מרוצות ממנו.

הן אהבו את יחסו העדין המתחשב והמנומס, אבל יותר מכך אהבו את התוצאות.
לואי היה מאד הוגן עם לקוחותיו. הוא שאל אותן אם הן מוכנות לסבול כאבים רבים כדי להיות יפות.

מי שענתה בחיוב שילמה הרבה כסף ועברה טיפול, שבסופו הפכה ליפיפיה מדהימה יותר מחלומותיה הפרועים ביותר.

מי שהשיבה בשלילה קיבלה מלואי את הטיפול הרגיל, שכלל שינוי התנהגות, איפור, שינוי הלבוש וההליכה ובמקרה הצורך גם שאיבות שומן וזריקות בוטוקס והכל בחינם.

מישל הייתה שמנה ודחוייה כל חייה. היא כל כך רצתה להיות אחת מהנערות המקובלות, היפות, כל כך רצתה שיראו את כל הטוב שבה, את החום והאהבה, שביכולתה לתת, אך אף אחד לא נתן לה סיכוי.

לבסוף החליטה ללכת למרפאתו של לואי ולשלם כמה שצריך כדי להפוך ליפה.

כשלואי ראה את מישל הוא חייך לקראתה חיוך רחב ושאל מה אשה יפה כמותה עושה במרפאה שלו? מישל ראתה את לואי וחשבה "וואו, איזה חתיך" לואי היה גבר צעיר רזה, גבוה ושרירי עם שיער בלונדיני ארוך, שהגיע לכתפיו ועיניים כחולות חמות. היא חשבה, שלואי לועג לה, אך אז ראתה שהוא רציני. היא אמרה לו "אני, יפה? מעולם לא אמרו לי שאני יפה. כל החיים שלי דחו אותי. כולם נתנו לי להרגיש, שאני שמנה ומכוערת ומגעילה ודחוייה ולא רצויה."

"זה בגלל, שרוב בני האדם טיפשים" ענה לואי "אני חושב, שאת מאד יפה ואם היית מסכימה הייתי רוצה לחזר אחרייך". "כפי שאני עכשיו?" שאלה מישל והסמיקה. "את מושלמת כפי שאת עכשיו" ענה לואי.

מישל הייתה כל כך מבולבלת מהיחס של לואי אליה. זה נראה כמו התגשמות של חלום. "תרצה ללכת לשתות קפה?" היא שאלה. "בטח" ענה לואי "רק אגיד למזכירה שלי שאני יוצא". הם יצאו החוצה ולואי ליווה את מישל למכונית למבורגיני שחורה. "וואו איזה מכונית" אמרה מישל בהתפעלות. "המכונית הזאת הייתה חלום שלי הרבה זמן ועכשיו אני יכול להרשות אותה לעצמי" אמר לואי בחיוך.

לואי פתח את דלת המכונית ועזר למישל להיכנס, סגר את הדלת ונכנס בעצמו. "אז, יש לך מקום מועדף, או שניסע למקום שאני אוהב?" הוא שאל.

"ניסע למקום שאתה מכיר" ענתה מישל ברוך. היא הייתה מוצפת ברגשות לא מוכרים, לראשונה בחייה רצו אותה וגם אמרו לה שהיא יפה. היא פחדה שזו בדיחה אכזרית, אך ניסתה להירגע ולהנות מהרגע.

הם נסעו והגיעו לבית קפה קטן ופינתי. לואי החנה את הרכב יצא ופתח את הדלת עבור מישל, החזיק בידה ועזר לה לצאת מהמכונית. "אתה ממש אבירי" אמרה מישל בחיוך. "הרי ביקשתי רשות לחזר אחרייך אשה יפה" ענה לואי בחיוך משלו, שהאיר את עיניו.  מישל הייתה כל כך מאושרת. היא לא יכלה להאמין למזלה הטוב. היא כל כך התרגשה, אך ניסתה לא להראות זאת. הם נכנסו לבית הקפה וניגשו למארחת, שהובילה אותם לשולחנם. מישל שמה לב שלמרות שהמארחת יפיפיה נראה, שלואי רואה רק אותה (את מישל), הוא ניגש והחזיק למישל את כסאה ואחרי שהתיישבה עליו התיישב בעצמו. הם קיבלו את התפריטים ולואי שאל: "את רוצה שאני אזמין?" "כן" ענתה מישל "אני לא מכירה את בית הקפה הזה" "ואני לא מכיר אותך למרות שמאד הייתי רוצה לשנות זאת." אמר לואי בחיוך.

"אז, את רעבה? תרצי לאכול משהו רציני, או שנסתפק בקפה ועוגה, או רק בקפה? מה את אוהבת יפיפיה מדהימה שכמוך?" שאל לואי ועיניו שופעות חום ורוך.

הם ישבו ודיברו שעות ואחרי הארוחה המשיכו לדבר וללמוד זה על זו המון. כשהגיעו לביתה של מישל היא רצתה להזמין אותו להיכנס. אך הוא הודה לה על ערב נפלא ביקש את מספר הטלפון שלה נשק לשפתיה נשיקה משכרת נכנס למכוניתו ונסע לדרכו.

מישל הייתה מסוחררת. היא נגעה בשפתיה כלא מאמינה וחשבה לעצמה "אני כנראה חולמת. איזה גבר מושלם, אם היה מבקש הייתי נותנת לו היום." היא חייכה לעצמה בעונג, שלא הרגישה כבר זמן רב ונכנסה לביתה.

לאחר מספר ימים לואי התקשר אל מישל והזמין אותה לצאת עימו. כך יצאו במשך כחודש. לבסוף שאלה מישל את לואי אם הוא אינו רוצה לשכב איתה. לואי אמר לה שהוא מאד רוצה, אך לא רצה לכפות את עצמו עליה.

ואז לואי הזמין את מישל לביתו. הוא פתח לה את הדלת, כשהוא לבוש בחליפה שחורה וורד אדום בין שיניו הצחורות. מישל נכנסה לביתו המרהיב של לואי והרגישה כולה מסוחררת. לואי הכין ארוחה לאור נרות עם בקבוק יין אדום הם שתו ואכלו ובעיקר דיברו על הכל ואז לואי נטל את ידה של מישל ונשק לכל אחת מאצבעותיה ואמר לה "יפה שלי, את מוכנה?" מישל הינהנה ללא מלים והרגישה את התשוקה גואה בעורקיה. לואי נישק אותה והיא הרגישה את עצמה נמסה מהמגע המחשמל שלו. הוא הוביל אותה לחדר המיטות ושם נישק וליטף אותה והפשיט אותה והיא נישקה והפשיטה אותו ואז הם עשו אהבה, שנמשכה עד למחרת בבוקר. מישל גמרה וגמרה וגמרה שוב ושוב. מעולם בכל חייה לא נהנתה, כפי שנהנתה עם לואי, שנראה כאילו יש לו און ללא מצרים. הוא היה מאהב רגיש, קשוב מחבק ואוהב בעל מגע מחשמל ומקסים.

מישל הרגישה, שהיא מתאהבת בלואי, שקיבל אותה ואהב אותה, כמות שהיא והיא הייתה כל כך מאושרת. אבל אז החלו להופיע סימנים מדאיגים: ללואי היו משרתות יפות ואנשים חשובים ביקרו אותו וניכר היה, שהם פוחדים ממנו מאד.

מישל החליטה לברר את העניין ובפגישתם הבאה הציגה ללואי שאלות על כך. לואי אמר למישל' שהוא אוהב אותה מאד ושכבר רצה לבקש ממנה להינשא לו (מישל הייתה מאושרת עד הגג ונדהמת)' אבל תחילה עליו לספר לה משהו ואז היא תחליט אם היא רוצה להיות איתו בכלל (מישל נבהלה והחוירה מאד).

"טוב אז את רוצה את הגירסה המרוככת' שרוב המכירים שלי יודעים' או את האמת?" שאל לואי. מישל החיוורת אמרה "לואי שלי אם ארצה לדעת את האמת לא תרצה להתחתן איתי?" "או' אני ארצה להתחתן איתך' מישל המתוקה שלי, אבל את לא תרצי שום קשר איתי יפה שלי" ענה לואי. מישל החלה להרגיש יותר טוב והצבע חזר ללחייה ("מה כבר יכול להיות כל כך גרוע" חשבה לעצמה).

"טוב, אז אם כך אני רוצה לדעת את האמת" ענתה מישל. "טוב" ענה לואי "אז האמת היא' שלא קוראים לי לואי ושאני בכלל לא בן אדם. השם האמיתי שלי הוא לוציפר." מישל החוירה כולה "אתה ררררוצה לומר לי' שאתה השטן?" שאלה "כן" ענה לה לוציפר וקרניים קטנות בלטו משערו. "מיד כשנפגשנו ראיתי את הנשמה הטובה שלך והתאהבתי בך מישל המתוקה" הוא אמר. "אתה אוהב אותי?" שאלה מישל "באמת אוהב אותי?" "כן מישל המתוקה' אני מאד אוהב אותך" ענה לוציפר. "אז את רוצה לברוח ממני' או להתחתן איתי יפה שלי?" שאל לוציפר בהרמת גבה. "אני אשמח להתחתן איתך לוציפר שלי" ענתה מישל נרגשת כולה והפתיעה כל כך את לוציפר' שהוא נשאר עם פה פתוח ועם המזלג בדרך לפה.

"וואו אני כל כך מאושר" אמר לוציפר עם דמעות של שמחה בעיניו. "גם אני" אמרה מישל. "עכשיו רק צריך לבחור את צורת הטקס את רוצה נישואין אזרחיים' או נישואין בכנסיה השחורה?" שאל לוציפר. "הכנסיה השחורה?" שאלה מישל. "הכנסיה של עובדי השטן" ענה לוציפר. "שם יהיה אירוע גדול ומפואר יפה שלי כיוון' שאת מתחתנת עם האל שלהם" אמר לוציפר בחיוך אוהב וליטף את ידיה של מישל ונישק את אצבעותיה והיא אמרה לו "לוציפר תפסיק אתה כל כך מגרה אותי אהובי". "חה חה חה" צחק לוציפר בקול גרוני ומלא בתשוקה "אני כל כך אוהב אותך מישל היפה שלי". "גם אני אוהבת אותך לוציפר שלי" ענתה מישל והסתכלה עליו בעיניים חולמניות ומאושרות.

טוב, זה בכלל לא לפי הסדר הכרונולוגי. הסיפור הזה מתרחש אחרי, שנועה ונוגה השתחררו מהצבא, הלכו ללמוד באוניברסיטה ושכרו דירה ביחד. נועה למדה משפטים וקיבלה מלגה, כיוון שממוצע הבגרויות שלה עמד על בערך 100 ונוגה למדה פסיכולוגיה והיסטוריה ולא הייתה בעצם בטוחה מה היא רוצה לעשות בחייה.

נועה ונוגה תיעבו את מלאכת הניקיון. הן שנאו לשטוף כלים, לשטוף את הרצפה וודאי, שלנקות את החלונות. כביסה הייתה בסדר, כי היא נעשתה במכונת הכביסה ובמייבש, אבל קיפול הכביסה הנקייה והכנסתה לארון היו מייאשים ומתישים עבור שתיהן. לכן בכל פעם שהחליטו לנקות את דירתן, או את הכלים, או שניהם וכו' שתיהן היו מתפשטות לגמרי. אם היה קר הן היו מדליקות את החימום. הן היו שמות מוזיקה, שאהבו בקולי קולות, שרות, רוקדות מתנשקות ומנקות את הדירה. נוגה אמרה: "מה לעשות? צריך לעשות גם מה שלא רוצים לעשות, אבל אפשר לפחות לעשות את זה בכיף.".

יום אחד, כשניקו את דירתן לצלילי הדיסק, שאהבו של להקת ואן האלן, אותו שמעו, כהרגלן בקולי קולות, שטפה נועה את הכלים ונוגה ניקתה את חדר המקלחת ואז נשמע צילצול בדלת. נועה לא התייחסה, אבל הצילצול חזר על עצמו שוב ושוב ונועה ממש ממש התעצבנה. היא החזירה את הצלחת, ששטפה לכיור, כשהיא צועקת "מי זה חסר המוח הזה?" היא ניגבה את ידיה ניגשה לדלת פתחה את המנעול ופתחה את הדלת לרווחה.

עמד שם דוור עם דואר רשום. הוא עמד שם עם עיניים בולטות ופה פתוח לרווחה בהלם. נועה שאלה ברוגז: "נו מה אתה רוצה?" הדוור ניסה להשתלט על עצמו וגימגם "יש .... יש  ..... יש לך .... דואר .... רשום". "תן לי את זה" אמרה נועה ברוגז. היא לקחה את המכתב הרשום ואת הרשימה מהדוור, חתמה עליה החזירה את הרשימה לידיו, חזרה לדירה טרקה את הדלת ונעלה אותה.

היא העיפה מבט במכתב ואח"כ שמטה אותו על השולחן בסלון.

"מי זה היה?" שאלה נוגה מהמקלחת. "זה היה רק הדוור." ענתה נועה "אהובתי, הדואר הולך ונהיה יותר ויותר גרוע, הם מעסיקים דוורים פשוט אידיוטים. היית צריכה לראות את האידיוט, שהם שלחו לכאן עומד ובוהה בי בעיניים בולטות ובפה פתוח. אני הייתי צריכה לעשות בשבילו את הכל.".

נוגה יצאה מהמקלחת והסתכלה על נועה שלה ואמרה "נועה מתוקה שלי פתחת לו את הדלת כך?" והתפרצה בצחוק היסטרי. רק אז שמה נועה לב לכך שהיא עירומה לגמרי והייתה עירומה לגמרי כל הזמן.