הבלוג של מאיר

"האם את מוכנה לסבול כאבים רבים בכדי להיות יפה?" זה היה השלט שניצב מחוץ למרפאתו של לואי. זו הייתה כל הפרסומת שלו וניתן היה לחשוב שעם פרסומת כה עגומה לא יהיו לו לקוחות. אבל ההיפך היה נכון.
ללואי היו המון לקוחות וכולן היו מאד מרוצות ממנו.

הן אהבו את יחסו העדין המתחשב והמנומס, אבל יותר מכך אהבו את התוצאות.
לואי היה מאד הוגן עם לקוחותיו. הוא שאל אותן אם הן מוכנות לסבול כאבים רבים כדי להיות יפות.

מי שענתה בחיוב שילמה הרבה כסף ועברה טיפול, שבסופו הפכה ליפיפיה מדהימה יותר מחלומותיה הפרועים ביותר.

מי שהשיבה בשלילה קיבלה מלואי את הטיפול הרגיל, שכלל שינוי התנהגות, איפור, שינוי הלבוש וההליכה ובמקרה הצורך גם שאיבות שומן וזריקות בוטוקס והכל בחינם.

מישל הייתה שמנה ודחוייה כל חייה. היא כל כך רצתה להיות אחת מהנערות המקובלות, היפות, כל כך רצתה שיראו את כל הטוב שבה, את החום והאהבה, שביכולתה לתת, אך אף אחד לא נתן לה סיכוי.

לבסוף החליטה ללכת למרפאתו של לואי ולשלם כמה שצריך כדי להפוך ליפה.

כשלואי ראה את מישל הוא חייך לקראתה חיוך רחב ושאל מה אשה יפה כמותה עושה במרפאה שלו? מישל ראתה את לואי וחשבה "וואו, איזה חתיך" לואי היה גבר צעיר רזה, גבוה ושרירי עם שיער בלונדיני ארוך, שהגיע לכתפיו ועיניים כחולות חמות. היא חשבה, שלואי לועג לה, אך אז ראתה שהוא רציני. היא אמרה לו "אני, יפה? מעולם לא אמרו לי שאני יפה. כל החיים שלי דחו אותי. כולם נתנו לי להרגיש, שאני שמנה ומכוערת ומגעילה ודחוייה ולא רצויה."

"זה בגלל, שרוב בני האדם טיפשים" ענה לואי "אני חושב, שאת מאד יפה ואם היית מסכימה הייתי רוצה לחזר אחרייך". "כפי שאני עכשיו?" שאלה מישל והסמיקה. "את מושלמת כפי שאת עכשיו" ענה לואי.

מישל הייתה כל כך מבולבלת מהיחס של לואי אליה. זה נראה כמו התגשמות של חלום. "תרצה ללכת לשתות קפה?" היא שאלה. "בטח" ענה לואי "רק אגיד למזכירה שלי שאני יוצא". הם יצאו החוצה ולואי ליווה את מישל למכונית למבורגיני שחורה. "וואו איזה מכונית" אמרה מישל בהתפעלות. "המכונית הזאת הייתה חלום שלי הרבה זמן ועכשיו אני יכול להרשות אותה לעצמי" אמר לואי בחיוך.

לואי פתח את דלת המכונית ועזר למישל להיכנס, סגר את הדלת ונכנס בעצמו. "אז, יש לך מקום מועדף, או שניסע למקום שאני אוהב?" הוא שאל.

"ניסע למקום שאתה מכיר" ענתה מישל ברוך. היא הייתה מוצפת ברגשות לא מוכרים, לראשונה בחייה רצו אותה וגם אמרו לה שהיא יפה. היא פחדה שזו בדיחה אכזרית, אך ניסתה להירגע ולהנות מהרגע.

הם נסעו והגיעו לבית קפה קטן ופינתי. לואי החנה את הרכב יצא ופתח את הדלת עבור מישל, החזיק בידה ועזר לה לצאת מהמכונית. "אתה ממש אבירי" אמרה מישל בחיוך. "הרי ביקשתי רשות לחזר אחרייך אשה יפה" ענה לואי בחיוך משלו, שהאיר את עיניו.  מישל הייתה כל כך מאושרת. היא לא יכלה להאמין למזלה הטוב. היא כל כך התרגשה, אך ניסתה לא להראות זאת. הם נכנסו לבית הקפה וניגשו למארחת, שהובילה אותם לשולחנם. מישל שמה לב שלמרות שהמארחת יפיפיה נראה, שלואי רואה רק אותה (את מישל), הוא ניגש והחזיק למישל את כסאה ואחרי שהתיישבה עליו התיישב בעצמו. הם קיבלו את התפריטים ולואי שאל: "את רוצה שאני אזמין?" "כן" ענתה מישל "אני לא מכירה את בית הקפה הזה" "ואני לא מכיר אותך למרות שמאד הייתי רוצה לשנות זאת." אמר לואי בחיוך.

"אז, את רעבה? תרצי לאכול משהו רציני, או שנסתפק בקפה ועוגה, או רק בקפה? מה את אוהבת יפיפיה מדהימה שכמוך?" שאל לואי ועיניו שופעות חום ורוך.

הם ישבו ודיברו שעות ואחרי הארוחה המשיכו לדבר וללמוד זה על זו המון. כשהגיעו לביתה של מישל היא רצתה להזמין אותו להיכנס. אך הוא הודה לה על ערב נפלא ביקש את מספר הטלפון שלה נשק לשפתיה נשיקה משכרת נכנס למכוניתו ונסע לדרכו.

מישל הייתה מסוחררת. היא נגעה בשפתיה כלא מאמינה וחשבה לעצמה "אני כנראה חולמת. איזה גבר מושלם, אם היה מבקש הייתי נותנת לו היום." היא חייכה לעצמה בעונג, שלא הרגישה כבר זמן רב ונכנסה לביתה.

לאחר מספר ימים לואי התקשר אל מישל והזמין אותה לצאת עימו. כך יצאו במשך כחודש. לבסוף שאלה מישל את לואי אם הוא אינו רוצה לשכב איתה. לואי אמר לה שהוא מאד רוצה, אך לא רצה לכפות את עצמו עליה.

ואז לואי הזמין את מישל לביתו. הוא פתח לה את הדלת, כשהוא לבוש בחליפה שחורה וורד אדום בין שיניו הצחורות. מישל נכנסה לביתו המרהיב של לואי והרגישה כולה מסוחררת. לואי הכין ארוחה לאור נרות עם בקבוק יין אדום הם שתו ואכלו ובעיקר דיברו על הכל ואז לואי נטל את ידה של מישל ונשק לכל אחת מאצבעותיה ואמר לה "יפה שלי, את מוכנה?" מישל הינהנה ללא מלים והרגישה את התשוקה גואה בעורקיה. לואי נישק אותה והיא הרגישה את עצמה נמסה מהמגע המחשמל שלו. הוא הוביל אותה לחדר המיטות ושם נישק וליטף אותה והפשיט אותה והיא נישקה והפשיטה אותו ואז הם עשו אהבה, שנמשכה עד למחרת בבוקר. מישל גמרה וגמרה וגמרה שוב ושוב. מעולם בכל חייה לא נהנתה, כפי שנהנתה עם לואי, שנראה כאילו יש לו און ללא מצרים. הוא היה מאהב רגיש, קשוב מחבק ואוהב בעל מגע מחשמל ומקסים.

מישל הרגישה, שהיא מתאהבת בלואי, שקיבל אותה ואהב אותה, כמות שהיא והיא הייתה כל כך מאושרת. אבל אז החלו להופיע סימנים מדאיגים: ללואי היו משרתות יפות ואנשים חשובים ביקרו אותו וניכר היה, שהם פוחדים ממנו מאד.

מישל החליטה לברר את העניין ובפגישתם הבאה הציגה ללואי שאלות על כך. לואי אמר למישל' שהוא אוהב אותה מאד ושכבר רצה לבקש ממנה להינשא לו (מישל הייתה מאושרת עד הגג ונדהמת)' אבל תחילה עליו לספר לה משהו ואז היא תחליט אם היא רוצה להיות איתו בכלל (מישל נבהלה והחוירה מאד).

"טוב אז את רוצה את הגירסה המרוככת' שרוב המכירים שלי יודעים' או את האמת?" שאל לואי. מישל החיוורת אמרה "לואי שלי אם ארצה לדעת את האמת לא תרצה להתחתן איתי?" "או' אני ארצה להתחתן איתך' מישל המתוקה שלי, אבל את לא תרצי שום קשר איתי יפה שלי" ענה לואי. מישל החלה להרגיש יותר טוב והצבע חזר ללחייה ("מה כבר יכול להיות כל כך גרוע" חשבה לעצמה).

"טוב, אז אם כך אני רוצה לדעת את האמת" ענתה מישל. "טוב" ענה לואי "אז האמת היא' שלא קוראים לי לואי ושאני בכלל לא בן אדם. השם האמיתי שלי הוא לוציפר." מישל החוירה כולה "אתה ררררוצה לומר לי' שאתה השטן?" שאלה "כן" ענה לה לוציפר וקרניים קטנות בלטו משערו. "מיד כשנפגשנו ראיתי את הנשמה הטובה שלך והתאהבתי בך מישל המתוקה" הוא אמר. "אתה אוהב אותי?" שאלה מישל "באמת אוהב אותי?" "כן מישל המתוקה' אני מאד אוהב אותך" ענה לוציפר. "אז את רוצה לברוח ממני' או להתחתן איתי יפה שלי?" שאל לוציפר בהרמת גבה. "אני אשמח להתחתן איתך לוציפר שלי" ענתה מישל נרגשת כולה והפתיעה כל כך את לוציפר' שהוא נשאר עם פה פתוח ועם המזלג בדרך לפה.

"וואו אני כל כך מאושר" אמר לוציפר עם דמעות של שמחה בעיניו. "גם אני" אמרה מישל. "עכשיו רק צריך לבחור את צורת הטקס את רוצה נישואין אזרחיים' או נישואין בכנסיה השחורה?" שאל לוציפר. "הכנסיה השחורה?" שאלה מישל. "הכנסיה של עובדי השטן" ענה לוציפר. "שם יהיה אירוע גדול ומפואר יפה שלי כיוון' שאת מתחתנת עם האל שלהם" אמר לוציפר בחיוך אוהב וליטף את ידיה של מישל ונישק את אצבעותיה והיא אמרה לו "לוציפר תפסיק אתה כל כך מגרה אותי אהובי". "חה חה חה" צחק לוציפר בקול גרוני ומלא בתשוקה "אני כל כך אוהב אותך מישל היפה שלי". "גם אני אוהבת אותך לוציפר שלי" ענתה מישל והסתכלה עליו בעיניים חולמניות ומאושרות.

נורית הייתה מאד עצובה. היא הייתה בת 60. מזה עשר שנים שהייתה לבד בעולם. לא הייתה לה חברה ולא היה לה מין כבר המון זמן. וכאילו זה לא מספיק הרופאים גילו אצלה סרטן בריאות ולאחרונה אמרו לה שנשארו לה מקסימום עוד ארבעה חודשים לחיות. אז היא הלכה לגיי בר האהוב עליה ישבה ליד הבר ושתתה קוקטיילים מתוקים וחשבה לעצמה: "אמנם אני סכרתית, אבל מה זה כבר משנה עכשיו?" ובכתה בשקט. לפתע שמעה על ידה קול קטן ומהוסס שואל: "המקום הזה תפוס?" נורית הסתובבה וראתה יפיפיה חיוורת עם שיער שחור ארוך ושופע ועיניים כחולות מדהימות, שנראתה כבת 20 עומדת ומסתכלת על הכיסא שלידה עליו היה מונח התיק של נורית.

"לא" אמרה לה נורית והורידה את התיק שלה מהכיסא. היפיפיה טיפסה וישבה על הכסא ולחשה לנורית "שלום אני אלכסנדרה וזו הפעם הראשונה שלי בגיי בר." "אני נורית" אמרה נורית וניגבה את דמעותיה. "נעים לפגשו אותך נורית" אמרה אלכסנדרה. "את לסבית?" שאלה נורית. "כן" ענתה אלכסנדרה "אם כי הרבה שנים לא הייתי בטוחה". "איך הרבה שנים כשאת כל כך צעירה?" שאלה נורית בהקנטה. "חה חה חה אני רק נראית צעירה" אמרה אלכסנדרה, "אני בעצם בת 32". "וואו ממש מבוגרת" אמרה נורית בחיוך. "נורית חמודה שלי אולי נעבור לשולחן שהתפנה בפינה" אמרה אלכסנדרה. "בשמחה" אמרה נורית.

בדרכן לשולחן הפינתי השתעלה נורית וכל גופה רעד מהשיעולים, שכל כך כאבו לה. "את מרגישה בסדר?" שאלה אותה אלכסנדרה ונורית פרצה בבכי ואמרה "אני כל כך מצטערת, אבל אני גוססת, הרופאים אמרו שנשארו לי רק עוד ארבעה חודשים לחיות". "אנחנו נראה ביחס לכך" אמרה אלכסנדרה בסבר פנים חמור ובקול שנעשה לפתע קשוח.

"אהובתי, את סומכת עלי?" שאלה אלכסנדרה. "אהובתי?" שאלה נורית בפליאה "אלכסנדרה חמודה את אוהבת אותי?". "אוי עשיתי את זה שוב ועכשיו את תברחי ותעזבי אותי, כפי שעשו כל אותן נשים אחרות" אמרה אלכסנדרה בעצב. "אין לי זמן לבזבז, הרי אני גוססת" חשבה נורית לעצמה. היא אחזה בסנטרה של אלכסנדרה באצבעותיה ונישקה את שפתיה ואז הרגישה את אלכסנדרה מנשקת אותה חזרה בלהט. נורית פתחה את עיניה בפליאה וראתה את עיניה של אלכסנדרה מלאות אהבה מסתכלות בה. נורית התמלאה רגשות מעורבים: ראשית אחזה בה שמחה גדולה על שמצאה אהבה, או יותר נכון שהאהבה מצאה אותה ואז עצב גדול שזה קרה רק כשהיא הולכת למות. היא הסתכלה על אלכסנדרה שלה באושר ואהבה ואמרה לה "כן אני סומכת עליך אלכסנדרה שלי, למה את שואלת?"

"כיוון שאני מכשפה רעה, מכשפה רעה מאד" אמרה אלכסנדרה "ואם תתני לי אני הולכת להרוג את מחלת הסרטן ולרפא את גופך." אלסנדרה הוציאה מהתיק שלה בקבוקון זכוכית, שהיה מלא בנוזל אדום כהה. על הבקבוקון היה ציור של כוכב מחומש הפוך עם ראשו כלפי מטה ועל כל קודקוד של הכוכב הייתה גולגלת. נורית הצטמררה ושאלה: "מה יש בנוזל הזה?" אלכסנדרה ענתה לה "תאמיני לי אהובתי שאת לא רוצה לדעת". "אבל אני רוצה לדעת" אמרה נורית. "טוב, אז כל מיני דברים שונים" אמרה אלכסנדרה בהתחמקות, "אבל המרכיב העיקרי הוא הדם שלי". "את רוצה שאשתה את הדם שלך?" שאלה נורית בחלחלה. "אני רוצה לרפא אותך" ענתה אלכסנדרה.

הן הזמינו קוקטייל מתוק לנורית ווודקה מרטיני לאלכסנדרה ואז אלכסנדרה מזגה את השיקוי מהבקבוקון לקוקטייל של נורית ואמרה לה לשתות את הכל. "איחס" אמרה נורית "יש לזה טעם זוועתי". "תאמיני לי שרק בזכות הקוקטייל את יכולה בכלל לשתות את זה" אמרה אלכסנדרה. לפתע הרגישה נורית שהכאבים עוזבים אותה ושהנשימה שלה הפכה להיות סדירה ושלא כואב לה לנשום בקיצור היא הרגישה טוב. היא התמלאה באושר ואמרה "אלכסנדרה שלי אני אוהבת אותך. תודה חמודה שלי." 

"אלכסנדרה שלי במה את עובדת?" שאלה נורית. "ובכן, כיון שאני יחידה בעולם, או לפחות הייתי יחידה בעולם עד שפגשתי אותך נורית שלי" אמרה אלכסנדרה בחיוך ודבריה מילאו את נורית באושר, "כיון שאני יחידה בעולם אני מפנקת את עצמי בצורה שערורייתית אני עובדת בשלוש או ארבע עבודות ומוציאה כספים על עצמי בלי שום חשבון. השבוע למשל שכרתי לעצמי סוויטה שלמה במלון הילטון". ולשאלתך "אני שוטרת ואני מכשפה רעה, כפי שאמרתי לך אני מוכרת שיקויים ומקללת יריבים עבור אנשים שמשלמים לי ומוכרת גם ברכות וקללות וחוץ מזה אני הכוהנת הראשית של הכנסיה השחורה". "הכנסיה השחורה?" שאלה נורית בחלחלה "הכנסיה של אדוננו השטן" ענתה אלכסנדרה. "אה חשבתי שאת נוצריה?" אמרה נורית "לא, אני לא נוצריה, אני עובדת שטן" ענתה אלכסנדרה "למעשה אני עובדת השטן הראשית". "את הכוהנת הראשית של איזה עיר? שאלה נורית. "של כל העולם" ענתה אלכסנדרה "ויש לי סידור מיוחד עם הכנסיה השחורה, הם לא משלמים לי משכורת במקום זה הם דואגים לכל צרכיי ואני מאד עסוקה אני עוברת בכל בתי הכנסיה ופותחת בהם שערים דו כיווניים לגיהנום ונתתי הוראה לכל הכנסיה השחורה לגנוב כסף וסמים מכנופיות הסמים בכל העולם." 

"אז באת לכאן כיון שעליזים הם חוטאים, כיוון שאסור לאהוב את בני אותו המין?" שאלה נורית בפחד "מאיפה בני האדם מביאים את הרעיונות המגוחכים האלה. לא, נורית אהובתי, כל אהבה שהיא, קדושה לאלוהים. אהבה של אשה לאשה אחרת, אהבה של גבר לאשה ושל אשה לגבר, אהבה של גבר לגבר אחר, אהבה של הורים לילדיהם ושל ילדים להוריהם, אפילו אהבה לחיות מחמד או אהבה של ילדים לצעצועים כולן מזככות את בני האדם ומעלות אותם לדרגת הטוב והטוהר של המלאכים." ענתה אלכסנדרה.

"אבל למה אתם נלחמים בנגע הסמים?" שאלה נורית "אתם הרי הכנסיה של השטן". "אנחנו לא נלחמים בנגע הסמים" ענתה אלכסנדרה "אנחנו גונבים מהם כסף ויותר חשוב מזה סמים. סמים הם יותר חשובים, כיוון שאז אנחנו מבררים כמה עולים סמים כאלה באותו אזור ומוכרים אותם בחצי מחיר, אחרי הכל לנו הם לא עלו דבר, ואז כנופיות הסמים באות ונלחמות בנו וחברי הכנסיה יכולים למלא ביחס אליהם את אחד מעיקרי האמונה: "הרוג ורצח וכל המרבה הרי זה משובח". "אני מקווה שאם הסחר בסמים יהפוך להיות מסוכן ולא רווחי הם יעזבו אותו ואולי אפילו יחזרו בתשובה." אמרה אלכסנדרה.

"נורית שלי כשבאתי לכאן היו לי שני חלומות לבוא לגיי בר ולמצוא מישהי נחמדה ולעשות איתה סקס בשירותים של הגיי בר. אבל עכשיו אני רוצה לקחת אותך לסוויטה שלי במלון, או לבוא איתך לביתך ולעשות איתך אהבה סוערת כל הלילה." נורית הסמיקה ואמרה "בכיף אלכסנדרה שלי, שנזמין מונית?" "הגעתי לכאן ברכב של הכנסיה והוא נמצא בחוץ מתוקה שלי" אמרה אלכסנדרה והן התנשקו ויצאו מחובקות החוצה לחפש את הרכב של אלכסנדרה.

בדרך אלכסנדרה נהגה למלון וליטפה את רגלה של נורית ונורית ליטפה את אלכסנדרה לקחה את ידה של אלכסנדרה ונישקה כל אחת מאצבעותיה. כשהן נכנסו לסוויטה של אלכסנדרה במלון הן התנשקו והתחבקו והפשיטו זאת את זאת בדרכן למיטה. אלכסנדרה השכיבה את נורית ברוך על המיטה והחלה לנשק ללטף למצוץ ולנשק כל סנטימטר בגופה של נורית, שהשתוללה תחת מגעה המחשמל של אלכסנדרה. לא לקח זמן רב ונורית החלה לגמור באנחות ובצרחות של תאווה ושוב ושוב ושוב. 

ואז היה זה תורה של נורית לענג את אלכסנדרה שלה שגם היא גמרה בצרחות של תאווה. הן נרדמו זאת בזרועותיה של זאת במיטה. בבוקר קמו התנשקו וניגשו למקלחת שם התרחצו ואהבו זו את זו שוב. כך העבירו את כל סוף השבוע.

לקראת סיומו של סוף השבוע שאלה אלכסנדרה את נורית "במה את עובדת אהובתי?" ונורית נעשתה עצובה ומדוכאת "אני תכשיטנית ואמנית אהובתי, אבל אין לי כמעט לקוחות ואני מפגרת בתשלומי המשכנתא על הדירה שלי. חשבתי שאני עומדת למות אז לא היה אכפת לי מהכסף, אבל עכשיו אני לא יודעת מה אעשה." אמרה נורית בעצב רב וכמעט בבכי. "נורית אהובתי אם אתן לך כלים וחתיכות פחם תוכלי לנסות לפסל או לעצב מהם חיות, או צמחים?" "בוודאי" ענתה נורית. אלכסנדרה הביאה שק עם חתיכות פחם וארגז של כלים ונורית התיישבה לעבוד ופיסלה מחתיכה של פחם פרח שחור יפהפה מפורט בפרטי פרטים. "הבעיות הכלכליות שלך נגמרו נורית היקרה שלי" אמרה אלכסנדרה. "למה את מתכוונת?" שאלה נורית. "תסתכלי" אמרה אלכסנדרה. היא הניעה את ידיה באוויר בתנועות מסובכות ומילמלה שיר בשפה מוזרה ואז הבריק אור והפחם ממנו עשוי היה הפרח הפך ליהלום!

"אני אקנה ממך את הפרח הזה עבור הכנסיה השחורה נורית שלי" אמרה אלכסנדרה "החצי שלך הוא בגובה 50 מיליון דולר ארה"ב, איך את רוצה את הכסף?" "את צוחקת עלי?" שאלה נורית בפליאה. "לא, אני מדברת ברצינות אהובתי" אמרה אלכסנדרה "לא נראה לך שצדקתי כשאמרתי שבעיותייך הכלכליות נגמרו?" נורית הייתה כל כך מאושרת היא חייכה חיוך רחב, בכתה דמעות של אושר, חיבקה אליה את אלכסנדרה שלה ונישקה אותה על שפתיה הנהדרות.

למחרת בבוקר הלכו שתיהן לבנק, שהחזיק את המשכנתא על דירתה של נורית ופרעו את המשכנתא. לאחר מכן הן הלכו וקנו לעצמן וילה עם חלקת אדמה רחבה. "אני חייבת להתקין כאן את מערכת ההגנה שלי נורית אהובתי" אמרה אלכסנדרה "יש לי כל מיני אוייבים וכדאי שלא נשכח את כנופיות הסמים".

הם שקעו בחיים מאושרים ושמחים ביחד. נורית המשיכה לעבוד ולעצב פסלים שונים מפחם וכל פעם שרצו כסף הייתה אלכסנדרה הופכת חלק מהם ליהלומים ומוכרת אותם. אך, אלכסנדרה הייתה יוצאת למסעות ארוכים עבור הכנסיה השחורה ונורית הייתה מתגעגעת אליה בטירוף. אלכסנדרה שלה הייתה במסע שנמשך שלושה שבועות וחזרה מצחקקת ועם חיוך רחב על שפתיה.

"מה קרה?" שאלה נורית. "היה לנו מסע לקולומביה והמדריך ניסה כל הזמן להתחיל איתי, הפשיט אותי במבטיו וניסה לרמוז לי כמה כיף יהיה לי לשכב איתו ואז הגענו לכפר קטן ועני, שתושביו שילמו מיסים למדינה ולברוני הסמים ולכל בריון שעבר בסביבה. הצעתי להם שאם ישלמו מס לנו נדאג שאף אחד אחר לא יטריד אותם. הם הסתכלו עלינו בפקפוק עד שריפאתי זקן חולה שם מהקדחת שהייתה לו. אבל אז הייתה לי מריבה עם הכומר המקומי כשאמרתי להם שאם הם רוצים את חסות הכנסיה השחורה הם חייבים להוציא את כל חפצי הקודש מהכפר. כשהכומר שמע שאנחנו עובדי שטן הוא קילל אותנו והזהיר את כל הכפריים להתרחק מאיתנו. אבל אז הסברתי להם שאם יקבלו את הצעתנו יקבלו הגנה, ריפוי ממחלות וכמה אוכל שהם צריכים והם קפצו על הצעתי והפליאו את מכותיהם בכומר המסכן. ואז הגיעו כמה ביריונים של אחת מכנופיות הסמים. אמרתי להם שהכפר מחוץ לתחום עבורם והם ניסו לירות בי ברובי הציד שלהם ואז אני הפכתי לגירסה המקומית של אלת המוות והרוע, פוצצתי אחד מהם וגרמתי לתולעים לצמוח מתוך בטנו של השני, שמת ביסורים. המדריך שלי וכל הכפריים החוירו פלאים וכרעו על האדמה לרגלי ולא שינו את יחסם גם כשחזרתי לצורה הרגילה שלי. אמרתי להם מעכשיו הכפר הוא תחת הגנתם של המוות ושל הרוע אם מישהו יציק לכם תיכנסו לכנסיה ותקראו בשמי ואז יבואו שדים מהגיהנום לסייע לכם.

"הם יקראו אלכסנדרה?" שאלה נורית. "לא, הם יקראו את שמה של האלה המקומית של המוות והרוע" ענתה אלכסנדרה. "בכל אופן חזרנו לשדה התעופה וכל הדרך המדריך הביט בי בפלצות כולו חיוור ומשקשק ואמר בכל ישוב שעברנו שאני אלת המוות והרוע וכך כולם פחדו מפני. בדרך הקנטתי אותו בשאלות אם הוא כבר לא רוצה לעשות סקס איתי והוא רק הביט בי כולו חיוור ושיקשק מפחד זה היה כזה כיף." אמרה אלכסנדרה וצחקה צחוק מרושע.

"אני כל כך אוהבת אותך אלכסנדרה שלי" אמרה נורית וחיבקה ונישקה את אלכסנדרה, שחיבקה ונישקה אותה חזרה. "כל כך התגעגעתי אליך אלכסנדרה שלי" אמרה נורית "גם אני התגעגעתי אלייך נורית אהובתי המתוקה" אמרה אלכסנדרה.

כך עברו עליהן חייהן באושר ושלווה והרמוניה עד ליום בו הותקפו ע"י כמאתיים חיילים של כנופיות הסמים. אלכסנדרה כעסה ופוצצה את כולם, אך אז ראתה נורית שלאלכסנדרה שלה יש כנפיים שחורות, שיוצאות מגבה. נורית ניגשה לאלכסנדרה שלה בחשש ושאלה אותה על הכנפיים השחורות. אלכסנדרה הביטה בה בעצב ואמרה "חששתי שהאושר שלנו לא יימשך ואבין אותך בהחלט אם תרצי לעזוב אותי נורית שלי אהובתי, ליבי וחיי. נוריתי שלי, שמי אינו באמת אלכסנדרה ואני בכלל לא בת אדם, שמי האמיתי הוא לילית ואני אחת ממלאכי החבלה של אלוהים. האם תרצי שאעזוב אותך אהובתי המתוקה?" "שתעזבי אותי?" שאלה נורית "מה פתאום אני אוהבת אותך בכל כולי לילית היקרה שלי מעולם לא שיערתי שכל כך אהנה לאהוב את הרוע" אמרה נורית, צחקה, משכה אליה את לילית שלה חיבקה אותה חזק אליה ונשקה על שפתיה. 

שלומית לא ידעה  מה לעשות, בנה אביחי בן התשע היה חולה מאד. היה לו חום גבוה והוא לא הפסיק להשתעל, אבל לא היה לה כסף לרופאים ולתרופות. לאה שכנתה וחברתה הטובה אמרה לה: "למה את לא לוקחת אותו למרפא?". "איזה מרפא?" אמרה שלומית. "בכיכר הגדולה ישנו מרפא, שמוכר תרופות פלא בזיל הזול הוא כבר ריפא הרבה אנשים, אומרים שהוא ממש קוסם" אמרה לאה.

שלומית החליטה שאין לה מה להפסיד לקחה את אביחי ויחדיו הלכו לכיכר הגדולה. שם ראו תור גדול של אנשים עומדים לפני שולחן ועליו המון בקבוקים גדולים וקטנים שמאחוריו ישב גבר צעיר ונאה. מאחורי הגבר הייתה כתובת גדולה "כל הכבוד וכל התהילה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהכל נהיה בדברו".

שלומית ואביחי נעמדו בסוף התור, אך לפתע החל אביחי להשתעל שיעולים חזקים ולירוק דם וכהרף עין היה שם הגבר הצעיר, שבדק אותו ואמר: "שחפת במצב מתקדם, המצב ממש לא טוב, האם תהיו מוכנים לעשות מה שאגיד לכם?". "למה אתה מתכוון?" אמרה שלומית. "אתן לבחור הצעיר תרופה, אבל הוא חייב לשתות את כולה. הוא יכול לשתות כמה שהוא רוצה בכל יום. ואתם חייבים לומר לי את האמת. תשלמי לי כשהוא יבריא." אמר הגבר הצעיר. "בסדר" אמרה שלומית. איך קוראים לכם אמר הגבר הצעיר הם אמרו לו ושאלו את שמו והוא ענה שקוראים לו גבריאל. "אביחי אתה אוהב ממתקים? " שאל גבריאל. "כן" ענה אביחי. "איזה ממתק אתה הכי אוהב?" שאל גבריאל. "שוקולד ממולא בקרם תות" ענה אביחי. "רק רגע" אמר גבריאל רץ לשולחן שלו והביא ממנו בקבוק של 2 ליטר עם נוזל בצבע ורוד. "אתה צריך לגמור את כל הבקבוק הזה ואז תבואו אלי ואתן לכם בקבוק נוסף" אמר גבריאל. "מה טעם התרופה הזאת?" שאל אביחי ועיווה את פניו. "הנה תנסה" אמר גבריאל ושפך קצת מהנוזל הורוד לכוס פלסטיק חד פעמית. לנוזל היה ריח של שוקולד אביחי טבל את קצה אצבעו בנוזל ליקק אותה  והבעה מופתעת לגמרי עלתה על פניו "זה שוקולד ממולא בקרם תות!" הוא צעק. "לא" ענה גבריאל "זאת התרופה שלך זה רק הטעם שלה ועליך לגמור את כל הבקבוק חושב שתוכל לעשות זאת?" שאל גבריאל בחיוך. "בטח" ענה אביחי. 

אביחי גמר חצי מהבקבוק ביום הראשון ואת חצי הבקבוק השני ביום השני. הוא הפסיק להשתעל והחום שלו ירד. בצהרי היום השני שלומית ואביחי באו עם הבקבוק הריק לגבריאל. גבריאל בדק את אביחי ואמר, שהמצב שלו הרבה יותר טוב, אבל כדאי שישתה עוד בקבוק של התרופה. גבריאל אמר לאביחי: "בטח כבר נמאס לך משוקולד בטעם תות, איזה אוכל אתה הכי אוהב לאכול?" "המבורגר בלחמניה עם קטשופ" ענה אביחי. "וגם צ'יפס?" שאל גבריאל. "כן" ענה אביחי. גבריאל חייך חיוך רחב והביא בקבוק של 2 ליטר עם נוזל חום אדמדם. "רוצה לנסות?" שאל את אביחי. "כן" ענה אביחי בשקיקה. גבריאל מזג ומילא כוס חד פעמית ואביחי שתה אותה ואמר "אני לא מאמין זה ממש הטעם של המבורגר עם קטשופ בלחמניה עם צ'יפס.". "תצליח לסיים גם את הבקבוק הזה?" שאל גבריאל. "בטח" ענה אביחי.

שלומית החלה להיות מודאגת ממחיר הטיפול. היא פנתה לגבריאל והחלה להסביר לו, שאין לה כסף. גבריאל אמר לה ,שמחיר הטיפול הוא 4 ליטר מים, צנצנת דבש ושהיא ואביחי יתנו לו לקחת אותם לארוחה במסעדה, לפי בחירתו ועל חשבונו, פעם בשבוע. שלומית נשארה מוכה בהלם ואמרה: "אה ..... אין בעיות.".

שלומית הייתה מאד ענייה וכדי להתפרנס ולשים אוכל על השולחן עבדה, כחשפנית במועדון לילה. היא התביישה מאד בעבודתה, אבל לפחות הצליחה להתפרנס ממנה בדוחק. אביו של אביחי עזב אותה והשאיר אותה בהריון ולא היה לה מושג היכן הוא וכמובן שלא קיבלה ממנו מזונות.

למרות זאת היו לשלומית גאוותה והכבוד העצמי שלה והיא לא רצתה לקבל נדבות מאיש וקצת חששה מגבריאל, שייקח אותה ואת אביחי לאכול.

גבריאל אמר שיבוא ביום רביעי בשמונה בערב לקחת אותם לאכול ושלומית ואביחי לבשו את בגדיהם הטובים ביותר לכבוד היציאה עם גבריאל.

גבריאל דפק על הדלת וכששלומית פתחה לו את הדלת הוא נכנס עם זר של ורדים אדומים בידו. "אני מקווה שאת אוהבת ורדים" הוא אמר. שלומית הסמיקה ואמרה "כן בוודאי, ורדים הם הפרחים האהובים עלי." היא לקחה מגבריאל את הפרחים מילאה מים בואזה ושמה בה את הפרחים.

שלומית ואביחי יצאו עם גבריאל שהוביל אותם למכונית למבורגיני לבנה. "אתה לוקח רק מים ודבש עבור הטיפול שלך" אמרה שלומית "ואתה גר כאן מאיפה יש לך כסף למכונית כזאת?" "אני לוקח רק מים ודבש כאן. מעשירים, שעומדים למות ממחלה קשה, שאני יכול להציל את חייהם, אני לוקח מיליון דולר של ארצות הברית." ענה גבריאל "וחוץ מזה אני בעצם עכשיו בחופשה ללא תשלום מהעבודה שלי'.

"היכן אתה עובד?" שאלה שלומית "אני מעין מתכנת על, "קוסם", בסוכנות האמריקאית לבטחון לאומי ה - NSA" ענה גבריאל. "זה לא סודי?" שאלה שלומית בחשש "יכול להיות" ענה גבריאל באדישות "אבל אני שונא את כל הסודיות הזאת. זה כל כך מיותר".

גבריאל לקח את שלומית ואת אביחי למסעדה מהודרת, שם הזמין להם קודם מקום. שלומית הסתכלה בבעתה על המחירים בתפריט וסגרה אותו. "זה בסדר" אמר גבריאל "אני משלם על הכל". "בתנאי שתיתן לי להזמין אותך לארוחה אצלנו" אמרה שלומית. "בכיף" ענה גבריאל וחייך. הם אכלו ונהנו במסעדה. גבריאל אמר להם שיתייעצו בו לפני שהם מזמינים והם עשו כך וטוב שעשו כך, כי אביחי רצה להזמין משהו שנקרא אסקרגו והתברר שזה שבלולים בחמאה.

לאחר מכן, לקח אותם גבריאל לראות מקום יפה שהכיר ואז חזרה הבייתה. שלומית שלחה את אביחי להיכנס קודם הבייתה והסתובבה אל גבריאל ואמרה לו "תודה רבה" ונשקה לשפתיו גבריאל חיבק אותה ונשק לה חזרה והנשיקה הפכה לנשיקה מחשמלת ומענגת מאין כמוה. שלומית פשוט שכחה מהכל והתמכרה לנשיקה הנפלאה הזאת. בסוף הנשיקה נגמרה ושלומית הרגישה שהיא חרמנית לגמרי ואז פנתה לגבריאל ושאלה אותו בקול צרוד מתשוקה "אתה רוצה להיכנס?" "רק אם את רוצה בזה ורק אם אביחי יסכים לזה" ענה גבריאל. הוא נכנס איתם הבייתה בברכתו של אביחי, שאהב אותו. ואז הוא נישק שוב את שלומית שנמסה לו בידיים.

לאחר מכן החלו שלומית וגבריאל לצאת יחד לכל מיני מקומות. גבריאל חלק עם שלומית את התקציב שלו ורמת החיים שלה ושל אביחי זינקה פלאים. שלומית הרגישה שהיא מתאהבת בגבריאל יותר ויותר וכשאמר לה שזה טיפשי שהיא גרה ומשלמת שכר דירה במקום אחד והוא משלם שכירות במקום אחר, בעוד שיש לו בית שלם שעומד ריק מחוץ לעיר, היא הסכימה שיעברו לגור יחד בבית שלו ושיקפיץ אותם כל יום לעיר.

שלומית סיפרה לגבריאל על מועדון הלילה בו עבדה ועל אלי שומר הסף הקשוח שהיה מאד נחמד אליה. היא אמרה לגבריאל, שלאלי יש רסיס בכתף שמאד מציק לו ושאלה את גבריאל אם יוכל לעזור לו. "כן" אמר גבריאל "כבר מזמן רציתי לראות אותך מופיעה". שלומית הסמיקה וצחקה. 

למחרת בערב גבריאל הגיע למועדון הלילה בו הופיעה שלומית וישב על שולחן קרוב לבמה. שלומית ראתה אותו והתרגשה מאד. היא החליטה שהערב תופיע בשבילו והופעתה באותו ערב הייתה הרבה יותר טובה מבדרך כלל.

לאחר שהסתיימו מחיאות הכפיים ושלומית התלבשה היא הצטרפה אל גבריאל בשולחן שלו. "מי זה אלי יפה שלי?" שאל גבריאל ושלומית קראה לאלי והציגה אותו בפני החבר שלה. "יש לך רסיס בכתף ואתה רוצה להוציא אותו?" שאל גבריאל. "כן" ענה אלי "כמה זמן אצטרך להתאשפז בבית חולים וכמה זה יעלה לי?"

גבריאל נתן לאלי מכה מהירה כברק בכתף. "למה הכית אותי?" כעס אלי. "אתה רוצה לשמור אותו?" ענה גבריאל והחזיק את הרסיס מכתפו של אלי באצבעותיו. "מממה" אמר אלי "זה הרסיס מהכתף שלי?" "כן" ענה גבריאל. "וכמה זה יעלה לי?" שאל אלי. "רק מידע" ענה גבריאל. "איזה סוג של מידע?" שאל אלי.

"אתה מכיר מכורים לסמים?" שאל גבריאל. "כן וגם אתה מכיר" ענה אלי והצביע על שלומית. "מתוקה שלי את מכורה לסמים?" שאל גבריאל בעדינות וברוך. "כן" ענתה שלומית והחווירה (היא פחדה כל כך שגבריאל עומד לעזוב אותה). "האם נוכל ללכת למקום מבודד יותר יפה שלי?" שאל גבריאל "כן" ענתה שלומית והובילה אותו לחדר צדדי. גבריאל הוציא מכיסו קוביה ואמר לשלומית: "זה סם חדש שפיתחתי שמים אותו על הלשון אני קורא לו נ.ס. 1" האם תהיי מוכנה לשים אותו על הלשון שלך אהובתי?" "כמו ל.ס.ד." שאלה שלומית "כן" ענה גבריאל.

"בשבילך אהובי הכל" ענתה שלומית ושמה את הקוביה על קצה הלשון שלה. תחילה לא קרה דבר ואז שלומית החלה להרגיש הרגשה נפלאה בכל הגוף ולפתע היא החלה להרגיש מאד מחורמנת והייתה לה אורגזמה חזקה מאד.

"איך את מרגישה אהובתי?" שאל גבריאל "נפלא גבריאל שלי" ענתה שלומית "ואתה יודע משהו מוזר אני מרגישה יותר טוב ממה שהרגשתי הרבה מאד זמן". "זה בגלל הסם שלי אהובתי" ענה גבריאל "נ.ס. 1, כלומר נוגד סמים 1 אוכל את ההתמכרות לסמים מרפא את הגוף מנזקי הסמים וגם מכל מחלה בה חולה הגוף." "וגורם לאורגזמה?" שאלה שלומית והסמיקה. "וגורם לאורגזמה." אמר גבריאל ונשק לשפתיה של שלומית.

חייהם של שלומית גבריאל ואביחי היו מאושרים, אבל אז התבררו לשלומית כל מיני מוזרויות של גבריאל, שלא היה מוכן להיכנס למקומות תפילה כלשהם ועורר בכך את חששותיה של שלומית, שהאמינה באמונות תפלות.

לבסוף, שלומית פנתה לרב מקובל, שאמר לה לזרוק על גבריאל מים מקודשים ע"י רב מקובל ידוע. שלומית הזמינה אליה את גבריאל וכשנכנס בדלת זרקה עליו את המים המקודשים ואז ראתה לפתע שלגבריאל יש שתי כנפיים גדולות ולבנות והבינה לבסוף מיהו גבריאל. היא שאלה אותו: "אתה המלאך גבריאל?" והוא ענה: "כן הקב"ה שלח אותנו לעזור לבני האדם".