הבלוג של מאיר

אולגה ומינג נעשו חברות קרובות. הן אהבו מאד זו את זו ואהבו לטייל ביחד ולבקר אחת בבית הספר לאומנויות לחימה של השנייה.

לאחר כחודשיים אמרה אולגה למינג "אהובתי מה דעתך לבוא לגור עימי בבית שלי, או שאני אעבור לגור איתך?" "אולגה שלי אני מאד אוהבת אותך, אבל אני צריכה את החלל שלי אהובתי היקרה. יחד עם זאת, אשמח לנסות לגור איתך אהובתי" אמרה מינג. "אז מי עוברת לגור אצל מי מצחיקה אחת?" שאלה אולגה בחיוך ונישקה את קצה אפה של מינג. "אני אצלך" אמרה מינג, נישקה את שפתיה של אולגה וחיבקה אותה ואמרה "תכירי לי את חייך אהובתי המתוקה".

הן העבירו בגדים של מינג, ציורים שאהבה ואת כלי התה שלה לביתה של אולגה, שהיה בית קטן מוקף בחלקת אדמה, בה זרם פלג קטן. "במה את עובדת אולגה שלי?" שאלה מינג. "כמוך אני מדריכה בבית ספר של אומנויות לחימה" ענתה אולגה "וחוץ מזה אני באה ממשפחה עשירה ואני לא ממש חייבת לעבוד לפרנסתי". "איזה כיף לך" נאנחה מינג. "אה כן, וחוץ מזה אני גם מעין מרפאת אלטרנטיבית" אמרה אולגה. "גם את?" שאלה מינג. "מה זאת אומרת גם אני?" שאלה אולגה "מה את עושה מינג שלי?" "אני מדקרת ומטפלת בעשבי מרפא" ענתה מינג "ואת אולגה שלי?" "אני מרפאת הילות" ענתה אולגה.

"מה זה מרפאת הילות?" שאלה מיינג. "טוב" אמרה אולגה וישבה בישיבת לוטוס מול מינג שלה "לכל אדם יש הילה של האנרגיה שלו. כשאדם חולה, או מצוברח הצבע של ההילה משתנה ולפעמים גם הצורה שלה. אני משתמשת באנרגיה הטבעית שלי כדי להחזיר את ההילה של אותו אדם למצבה הרגיל ואז הוא מרגיש טוב".

"אז בואי נסדר את הדברים שלך כדי שתרגישי כמו בבית מינג שלי" אמרה אולגה. הן תלו את ציוריה של מינג הכינו מקום לכלי התה שלה ואולגה פינתה ארון בגדים לשימושה של מינג בחדר השינה ואז הן הלכו להתרחץ יחד בג'קוזי הגדול של אולגה ואח"כ עברו לחדר השינה. "מינג שלי את רוצה לנסות לחיות לפי לוח הזמניo שלי אהובתי?" שאלה אולגה בחיוך. "כן" אמרה מינג ונשקה לה. "אבל, אני מתעוררת בזריחה" אמרה אולגה "ויוצאת לריצה קלה ואח"כ מתאמנת אימון של בוקר" אמרה אולגה. "זה נשמע נפלא" ענתה מינג בחיוך.

"מינג שלי אני כל כך אוהבת אותך" אמרה אולגה וליטפה באצבעותיה את פניה של אהובתה כאילו היא מציירת אותם. "גם אני אוהבת אותך אולגה שלי" אמרה מינג ונישקה את קצות אצבעותיה של אולגה. הן שכבו ערומות במיטה וליטפו ונישקו זו את זו בנחת, בתשוקה ובאהבה גדולה.

אחרי לילה של תשוקה ואהבה הרגישו אולגה ומינג אושר גדול והרמוניה מושלמת זו במחיצתה של זו. 

אולגה ז'וקוב הייתה מאסטרית של ג'ודו. היא הייתה מקום ראשון בעולם בדרגה דאן 10 וחגרה חגורה אדומה על מדי הג'ודו הלבנים שלה. אולגה הייתה בלונדינית גבוהה ויפה בעלת עיניים כחולות. היא הייתה רגועה, תמיד אדיבה, תמיד מנומסת מאד ותמיד נחמדה לכל הסובבים אותה, גם כשהם לא היו נחמדים אליה.

בתחום מערכות היחסים האישיות היא לא נחלה הצלחה, כי הייתה פשוט טובה מדי. כולם ניצלו אותה ועזבו אותה בין אם היו אלה גברים או נשים.

אולגה החליטה להרחיב את הידע שלה באומנויות הלחימה השונות והקדישה לפחות שנה ללימוד כל אומנות לחימה. לאחרונה היא החליטה להתמחות בטאי צ'י ולפי המלצה שקיבלה פנתה לקורס, שהועבר ע"י גב' מינג מסצ'ואן.

במהלך הזמן שעבר בקורס הטאי צ'י הלכה וגברה ההתפעלות של מינג מאולגה, שהתקדמה בקצב מסחרר בלימודי הטאי צ'י והפכה לאחת התלמידים הבכירים של הקורס. התנהגותה המנומסת והאדיבה של אולגה וטוב ליבה שבו את ליבה של מינג. "אסור לי לטפח תקוות רומנטיות, בחורה כל כך יפה בטח נשואה, או עם חבר וחוץ מזה מה כבר אני יכולה להציע לה?" חשבה מינג ונאנחה בסוקרה את פניה הפשוטים שערה השחור ועיניה השחורות במראה. "היא כל כך אצילה, יש לה תנועות כל כך יפות, היא כל כך נחמדה וחמודה" חשבה אולגה, כשהסתכלה על מינג "אבל בטוח שהיא נשואה ושהיא לא תרצה אותי".

יום אחד לאחר הלימודים בכיתת הטאי צ'י ולאחר שהתקלחו והחליפו בגדים, הודיעה מינג לתלמידים הבכירים, שבסוף השבוע מתקיים אימון מובחר אצל המאסטר שלה, לי ושכולם מוזמנים. היא פנתה אל אולגה ושאלה אותה בהיסוס אם יש לה תוכניות ואם היא מוכנה לבוא איתה לשתות תה יסמין בבית תה, שאהבה. הדופק של אולגה הואץ ולחייה הסמיקו והיא ענתה "בכיף מאסטרית שלי". "בבקשה תקראי לי מינג" אמרה מינג "אם כך בבקשה תקראי לי אולגה" ענתה אולגה וחיוך שובב על שפתיה.

"אולגה, את מרוצה מהאימון ומהקורס?" שאלה אותה מינג. "כן מאד" ענתה אולגה.  הן ישבו בשקט ושתו את התה. "אני ממש מתאהבת בה" חשבה לפתע מינג בזעזוע "ומה אם היא לא תרצה אותי ומה אם היא סטרייטית?" "אני מאוהבת במורה שלי לטאי צ'י, כמה מקורי וכמה חסר סיכוי" חשבה אולגה בעצב.

"מינג את מורה מעולה, אני לומדת כל כך הרבה ממך והתקדמתי כל הרבה, תוך זמן כה קצר, תודה לך מורה נפלאה שלי" אמרה אולגה. "עם תלמידה מוכשרת כמוך לא יתכן אחרת. אולגה היקרה" ענתה מינג והסמיקה. "היא קראה לי אולגה היקרה" חשבה אולגה בהתרגשות והסמיקה אף היא "אולי בכל זאת יש סיכוי, שאני מוצאת חן בעיניה. הלוואי אני כל כך אוהבת אותה".

"את רוצה עוד תה?" שאלה אולגה את מינג. "בשמחה" ענתה מינג והסתכלה בהנאה על התנועות המעודנות והיפות של אולגה, כשמזגה להן את התה לכוסות. "אלה החיים" אמרה אולגה "לשבת בנחת בבית תה, לשתות תה טעים בחברתה הנעימה של המורה המקסימה שלי לטאי צ'י". "היא אמרה שאני מקסימה" חשבה מינג בהתרגשות "אולי בכל זאת יש לנו סיכוי? הלוואי אני מתאהבת בה יותר ויותר".

"את יודעת שיש לך עיניים מקסימות?" שאלה מינג ולפתע חסמה את פיה בידה ושאלה "באמת אמרתי את זה?" בזעזוע. "כן" ענתה לה אולגה בשעשוע. היא אחזה בסנטרה של מינג ונישקה אותה על שפתיה. מינג הייתה מזועזעת, אך גם מאושרת והחזירה לה את הנשיקה ועצמה את עיניה בהנאה. "את חושבת שנוכל להיות חברות?" שאלה אולגה. "או כן אולגה שלי." ענתה מינג.

הן חזרו לביתה של מינג ושם בילו בנעימים ביחד. בימים שלאחר מכן בילו ביחד בהזדמנויות שונות עד שהגיע סוף השבוע אצל המאסטר לי. מינג הציגה בפני המאסטר שלה את תלמידיה הבכירים, אולם, כשהציגה בפניו את אולגה שלה קד המאסטר שלה קידה עמוקה בפני אולגה ואמר "זהו כבוד גדול לאחווה שלנו, שאת לומדת עימנו טאי צ'י." מינג נשארה בפה פתוח מתדהמה. לבסוף סגרה אותו ואמרה "מה קורה פה. למה אתה קד לה?" "את לא יודעת מי היא?" שאל מאסטר לי. "היא אולגה, התלמידה המובחרת שלי" ענתה מינג. "יכול להיות" ענה מאסטר לי "אבל היא גם אולגה ז'וקוב המאסטרית העליונה בעולם של הג'ודו". "זה נכון?" שאלה מינג בהשתאות את אולגה שלה. "חשבתי שידעת" ענתה אולגה שלה בחיוך חיבקה אותה ונשקה לשפתיה.  

נוגה חיה כמו אוטומט, יום רדף יום, בלי תקווה, בייאוש מוחלט, בדיכאון, היא מילאה את המטלות שלה בעבודה ולקחה על עצמה עוד ועוד עבודה ואז הייתה הולכת לביתה אוכלת מתקלחת וישנה.

כשישנה היו לה סיוטים מעורבים בחלומות על הזמנים המאושרים, שבילתה עם נועה שלה. היו ימים, שבהם פשוט לא יכלה לקום מהמיטה מרוב ייאוש מהחיים ומרוב רצון לחזור שוב לחלומות בהם הייתה עם נועה שלה והייתה מאושרת.

כך נמשכו החיים שלוש שנים אפרוריות, חיים שלא היו בעצם יותר מקיום מרגע לרגע, חיים של בדידות ושל עצב קיומי עמוק, של ייאוש ושל אובדן תקווה טוטלי.

יום אחד ראתה נוגה את גונזו הולכת לכיוון שלה. "אוי אני חייבת להפסיק לחשוב עליה ככה" חשבה נוגה לעצמה. "חה חה חה אני זוכרת כשהיא הגיעה לפני חמש שנים התלבטנו אם לקרוא לה נטלי עם האף, או האף עם נטלי" היא חשבה והמשיכה וחשבה "אבל כשלמדתי להכיר אותה ראיתי שהיא ממש נחמדה".

"מה שלומך נטלי?" אמרה נוגה. "בסדר נוגה" ענתה נטלי. "אל תגידי לי שאת עדיין מדוכאת" אמרה נטלי. "כן" ענתה נוגה בחוסר חיים ובקול מת.

נטלי תפסה את נוגה בכתפיה ומשכה אותה אל המחסן ושם אמרה לה: "מספיק עם זה. מספיק עם כל העצב הזה. את אשה יפה מושכת, חכמה ומתוקה ואני מאד אוהבת אותך". היא חיבקה את נוגה ונשקה לשפתיה. נוגה הרימה את אצבעותיה ונגעה בשפתיה בפליאה והסתכלה על נטלי בתדהמה: "את אוהבת אותי? אבל את לא מכירה אותי."

"אנחנו עובדות ביחד כבר 5 שנים" אמרה נטלי "בזמן הזה למדתי להכיר אותך, לכבד אותך, להעריך אותך, ובזמן האחרון, כשראיתי אותך נכנעת לצער שלך יותר ויותר לאהוב אותך".

"אבל את סטרייטית" אמרה נוגה.

"מי אמר לך את זה?" שאלה נטלי בחיוך על שפתיה.

לראשונה מזה זמן רב הרשתה נוגה לעצמה להרגיש תקווה לאושר. "אז תרצי שנהיה חברות?" היא שאלה בהיסוס ובתקווה.

"כן, מאוד מאוד" ענתה נטלי בחיוך ובשמחה.

נוגה לא האמינה שזה קורה לה. לפתע היא הייתה כל כך מאושרת, שוב, אחרי שויתרה לגמרי על התקווה שאי פעם תדע אהבה ואושר ושמחה, באה האהבה ומצאה אותה.

היא הרימה את עיניה, הסתכלה על נטלי ופתחה את ידיה ונטלי מיהרה אליה חיבקה את נוגה חזק אליה ונשקה לשפתיה נשיקת אהבה ארוכה וחושנית ולאחר זמן מה נוגה הפשירה והתמסרה לנשיקה ולרגשות האושר והאהבה שאחזו בה שוב, לאחר זמן רב כל כך. "אז עכשיו אני מאוהבת בגונזו" חשבה נוגה לעצמה "אבל אני כל כך מאושרת".