איזה כיף שוב יש את שבוע הספר העברי. אני כל כך אוהב ספרים, לגעת בספר להריח את הריח שלו וכמובן לקרוא אותו. אני בעיקר אוהב ספרי מד"ב ופנטזיה ואחד הספרם שאני הכי אוהב בז'אנר הזה הוא "המנושל" של הסופרת אורסולה לה גוין. זה ספר ששינה לי לגמרי את צורת המחשבה. הוא מדבר על שתי חברות - חברה קומוניסטית לגמרי וחברה קפיטליסטית ועל אדם שביצע את המעבר מהחברה הקומוניסטית לחברה הקפיטליסטית, שאינו שייך בעצם לשתי החברות הללו למרות שבשלב מסויים השתייך לחברה הקומוניסטית.
ספר אחר שאני מאד אוהב הוא "אפשר גם בלי קביאר", שהוא פרודיה על ספרי ריגול. קצת הפריעו לי כל המתכונים שיש בספר. לא מזמן הייתה תוכנית של גיל חובב בטלביזיה שאמר שבאמת אפשר להכין את המתכונים הללו. הייתי מופתע לגמרי הייתי בטוח שמתכונים בספרי קריאה הם סתם שטויות בין אם הם בספר הזה, או בספר אחר שאהבתי בשם "מטבח משפחתי" שנכתב ע"י גיל חובב עצמו.
אני מאד אוהב ספרים של הומור. את הספרים של אפרים קישון ושל יאיר גרבוז. ונראה לי שיש דמיון מפתיע בין "החייל האמיץ פולני" של יאיר גרבוז לבין "החייל האמיץ שוויק" של יארוסלב האשק, אגב ארועי מלחמת לבנון השניה הראו שיש דמיון רב בין התיאור של הצבא של האימפריה האוסטרו הונגרית בספר החייל האמיץ שוויק לבין תפקודו של צה"ל במלחמה הזאת בעיקר וזה די נכון גם בדרך כלל. כבר אמרו הרבה לפני שהתפקיד של הגדרות בצבא הוא להשאיר את ההגיון בחוץ.