הבלוג של מאיר

טוב, זה בכלל לא לפי הסדר הכרונולוגי. הסיפור הזה מתרחש אחרי, שנועה ונוגה השתחררו מהצבא, הלכו ללמוד באוניברסיטה ושכרו דירה ביחד. נועה למדה משפטים וקיבלה מלגה, כיוון שממוצע הבגרויות שלה עמד על בערך 100 ונוגה למדה פסיכולוגיה והיסטוריה ולא הייתה בעצם בטוחה מה היא רוצה לעשות בחייה.

נועה ונוגה תיעבו את מלאכת הניקיון. הן שנאו לשטוף כלים, לשטוף את הרצפה וודאי, שלנקות את החלונות. כביסה הייתה בסדר, כי היא נעשתה במכונת הכביסה ובמייבש, אבל קיפול הכביסה הנקייה והכנסתה לארון היו מייאשים ומתישים עבור שתיהן. לכן בכל פעם שהחליטו לנקות את דירתן, או את הכלים, או שניהם וכו' שתיהן היו מתפשטות לגמרי. אם היה קר הן היו מדליקות את החימום. הן היו שמות מוזיקה, שאהבו בקולי קולות, שרות, רוקדות מתנשקות ומנקות את הדירה. נוגה אמרה: "מה לעשות? צריך לעשות גם מה שלא רוצים לעשות, אבל אפשר לפחות לעשות את זה בכיף.".

יום אחד, כשניקו את דירתן לצלילי הדיסק, שאהבו של להקת ואן האלן, אותו שמעו, כהרגלן בקולי קולות, שטפה נועה את הכלים ונוגה ניקתה את חדר המקלחת ואז נשמע צילצול בדלת. נועה לא התייחסה, אבל הצילצול חזר על עצמו שוב ושוב ונועה ממש ממש התעצבנה. היא החזירה את הצלחת, ששטפה לכיור, כשהיא צועקת "מי זה חסר המוח הזה?" היא ניגבה את ידיה ניגשה לדלת פתחה את המנעול ופתחה את הדלת לרווחה.

עמד שם דוור עם דואר רשום. הוא עמד שם עם עיניים בולטות ופה פתוח לרווחה בהלם. נועה שאלה ברוגז: "נו מה אתה רוצה?" הדוור ניסה להשתלט על עצמו וגימגם "יש .... יש  ..... יש לך .... דואר .... רשום". "תן לי את זה" אמרה נועה ברוגז. היא לקחה את המכתב הרשום ואת הרשימה מהדוור, חתמה עליה החזירה את הרשימה לידיו, חזרה לדירה טרקה את הדלת ונעלה אותה.

היא העיפה מבט במכתב ואח"כ שמטה אותו על השולחן בסלון.

"מי זה היה?" שאלה נוגה מהמקלחת. "זה היה רק הדוור." ענתה נועה "אהובתי, הדואר הולך ונהיה יותר ויותר גרוע, הם מעסיקים דוורים פשוט אידיוטים. היית צריכה לראות את האידיוט, שהם שלחו לכאן עומד ובוהה בי בעיניים בולטות ובפה פתוח. אני הייתי צריכה לעשות בשבילו את הכל.".

נוגה יצאה מהמקלחת והסתכלה על נועה שלה ואמרה "נועה מתוקה שלי פתחת לו את הדלת כך?" והתפרצה בצחוק היסטרי. רק אז שמה נועה לב לכך שהיא עירומה לגמרי והייתה עירומה לגמרי כל הזמן.  

בעקבות שיחתה עם נועה ניגשה נוגה ליסמין הקב"נית. היא דפקה על דלתה לאחר שיצאה משם חיילת ושאלה אותה אם יש לה זמן לדבר איתה. "זה דחוף?" שאלה יסמין. "כן די דחוף" אמרה נוגה "נועה הטירונית שלנו גילתה לי את הסוד שלה ואני מצטרפת לבקשתה שהיא תוכל להישאר שבת בבסיס במקום לצאת לביתה." "זה נשמע רציני" אמרה יסמין "כדאי שתיכנסי ותסגרי אחרייך את הדלת ותנעלי אותה". "אין לך מושג עד כמה" אמרה נוגה וסיפרה ליסמין את סודה של נועה.

"מממ חשבתי, שזה משהו כזה" אמרה יסמין. "טוב נוגה אין לנו ברירה" היא אמרה "עלינו ללכת לדבר עם המב"סית". יסמין קמה והיא ונוגה יצאו והלכו ללשכת המב"סית ואמרו שהן רוצות להיפגש איתה בעניין דחוף. בעקבות הפגישה הוחלט לאפשר לנועה להישאר בבסיס בכל השבתות, שתרצה. "יש לך מושג מה היא תרצה לעשות בצבא?" שאלה המב"סית את נוגה. "כן" אמרה נוגה "היא אמרה לי שהיא רוצה להישאר איתנו בבסיס, ללכת לקורס מ"כיות ואח"כ לקורס קצינות בסיסי ופיקודי." "טוב מאד" אמרה המב"סית.

נוגה חזרה למחלקה. היא קראה לנועה ובישרה לה את הבשורות הטובות. נועה בכתה מהתרגשות ונוגה לקחה אותה למקום מבודד בצד ושם חיבקה אותה ונשקה לה. "תודה רבה לך סג"מ נוגה" אמרה נועה "אין בעד מה נועה המתוקה שלי" אמרה נוגה.

מצב הרוח הטוב חזר לנועה. אם קודם, היא השגיחה בתשומת לב על ביצוע מטלותיה, עתה השגיחה עוד יותר, כיון שלא רצתה לאכזב את נוגה שלה. היא הרגישה הכרת תודה ענקית לנוגה ושהיא יותר ויותר מתאהבת בה. נוגה מצידה מאד נמשכה לנועה וגם היא הרגישה, שהיא מתאהבת בטירונית המתוקה והיפה. במהרה הפכה נועה לחניכה המצטיינת של הטירונות.

הימים בטירונות נמשכו כרגיל עד ליום שישי. אז יצאו רוב הטירוניות הביתה ואח"כ יצא גם הצוות, ונוגה ונועה היו היחידות, שנשארו בבסיס מכל הפלוגה שלהן. "בואי נועה המתוקה אעשה לך סיור בבסיס" אמרה נוגה. "האמת היא שאני מעדיפה תחילה לגשת למקלחות ולעשות סיור בחדר שלך נוגה המתוקה שלי" אמרה נועה. "בכיף" אמרה נוגה הן ניגשו יד ביד למגורי הסגל הנטושים והלכו להתקלח ביחד במקלחות. שם התקלחו והתנשקו וליטפו זו את זו. 

לאחר מכן טיילו בבסיס, במחנה ואף נסעו ברכבה של נוגה לטייל בתל אביב. נועה הרגישה בגן עדן. היא כל כך אהבה את נוגה שלה וכל דבר שעשו אפילו הדברים הפשוטים ביותר מילאו אותה באושר, כי עשתה אותו עם נוגה שלה. נוגה הייתה מאד מאושרת. אחרי תקופת יובש ארוכה, שוב הייתה לה חברה, שאותה היא אהבה ולא סתם חברה, אלא בחורה יפה בטירוף, חשבה נוגה וחייכה לעצמה כשהיא מסתכלת על נועה שלה. "למה את מחייכת נוגה שלי?" שאלה נועה. "אני מחייכת כי אני כל כך מאושרת, שאת אוהבת אותי נועה היפה שלי" ענתה נוגה. נועה חייכה, חיבקה את נוגה ונשקה לשפתיה המתוקות. "אני כל כך אוהבת אותך נוגה שלי" היא אמרה.

"נוגה שלי אני רעבה" אמרה נועה "את מכירה מקום, שנוכל לאכול בו?" "אקח אותך למסעדה, שאני אוהבת נועה שלי, אהובתי המתוקה" אמרה נוגה ולקחה את נועה שלה למסעדת דגים ביפו, בה הכינו חומוס מצויין. הן אכלו ונהנו ולקחו איתן פיתות וחומוס וחמוצים ובקלאווה לדרך. אח"כ, כשהיו שוב בחדרה של נוגה, יכלו לעשות מה, שרצו מאד לעשות במסעדה: הן האכילו זו את זו בחתיכות של פיתה עם חומוס, בחמוצים ובבקלאווה התנשקו וניקו זו את זו בליקוקים תאוותניים ואוהבים.

"נוגה שלי, אני כל כך אוהבת אותך" אמרה נועה "איזה מזל יש לי, שהכרתי אותך". "נועה שלי, המזל הוא שלי אהובתי המתוקה" אמרה נוגה "אני כל כך אוהבת אותך יפה שלי". "אני לא כזו יפה"אמרה נועה. "נועה שלי את פשוט לא מבינה כמה את יפה" אמרה נוגה "את הרבה יותר יפה מרוב הדוגמניות שראיתי על שלטי חוצות, במגזינים, או בטלביזיה".