ישבתי היום בשיעור והדבר האחרון שרציתי לעשות היה להקשיב למה שיש לענבל להגיד.
פתאום משהו שקרה בכיתה העיר אותי כזה..לא זוכר אפילו מה זה היה כי התעוררתי רק אחרי שהוא קרה.
לרגע מישהי צעקה "או מיי גאד" כזה..ובתוך כל המצב הישנוני הזה ה"או מיי גאד" החזיר אותי לכיתה ז'.
איפשהו בכיתה ז' הייתה מישהי בשכבה שלי שהתחילה עם ה"או מיי גאד" ( אני בטוח שהיא רק הביאה את זה לשכבה ובטח שלא למדה את זה לבד)..מאותו יום כמעט כל הבנות שהכרתי אמרו "או מיי גאד" על כמעט כל דבר.
המחשבה הזאת הובילה אותי בעצם לתוך עצמי..מה אני לקחתי מאחרים? ממי אני גנבתי חלקים מהאופי?
פתאום הבנתי שלקחתי את ההליכה של ירדן. את הדיבור של אליק. התנועות של רומי והמבט של מתי. לקחתי את הווליום של מיכל ואת החיוך של דויד. וככל שחשבתי על זה יותר ויותר ככה שהבנתי שגם הם לקחו ממני דברים שונים.
לא לגמרי מדויק להגיד ש"לקחתי" מהם מאפייני אופי..אלה יותר שאימצתי מאפיינים.
אז שאלתי את עצמי למה בעצם לקחתי את הדברים הספציפיים האלה ולמה דווקא מהאנשים האלה?
כנראה שניסיתי לסגל לעצמי איזושהי תדמית חדשה או לפחות להתאים את החיצוניות לפנימיות החדשה שקיבלתי במתנה בתחילת התיכון..אולי בעצם אני לקחתי דברים מסויימים שהיו בתוכי ולא בדיוק ידעתי איך להוציא החוצה..ככה שבעצם אני מחקה את עצמי? אני מחקה חלקים מוגברים באופי שלי?
ומי בעצם ממציא את כל הדברים האלה מלחתחילה? מי ממציא את כל המוסכמות והנורמות החברתיות?
מי בעצם ממציא את ההליכה שכולם מחקים או את הסלנג הכי חדש? איפה הוא?..אולי בעצם כל אחד מאיתנו ממציא מדי פעם איזו מילה שעוברת המון גילגולים ומוגברת אצל כל אחד שמחקה אותה ובסוף היא הופכת למילה שכולם משתמשים בה.
וואו מצטער על החפירה.
-Dr Rage-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
