It's up to ME

ישבתי היום בשיעור והדבר האחרון שרציתי לעשות היה להקשיב למה שיש לענבל להגיד.

פתאום משהו שקרה בכיתה העיר אותי כזה..לא זוכר אפילו מה זה היה כי התעוררתי רק אחרי שהוא קרה.

לרגע מישהי צעקה "או מיי גאד" כזה..ובתוך כל המצב הישנוני הזה ה"או מיי גאד" החזיר אותי לכיתה ז'.

איפשהו בכיתה ז' הייתה מישהי בשכבה שלי שהתחילה עם ה"או מיי גאד" ( אני בטוח שהיא רק הביאה את זה לשכבה ובטח שלא למדה את זה לבד)..מאותו יום כמעט כל הבנות שהכרתי אמרו "או מיי גאד" על כמעט כל דבר.

המחשבה הזאת הובילה אותי בעצם לתוך עצמי..מה אני לקחתי מאחרים? ממי אני גנבתי חלקים מהאופי?

פתאום הבנתי שלקחתי את ההליכה של ירדן. את הדיבור של אליק. התנועות של רומי והמבט של מתי. לקחתי את הווליום של מיכל ואת החיוך של דויד. וככל שחשבתי על זה יותר ויותר ככה שהבנתי שגם הם לקחו ממני דברים שונים.

לא לגמרי מדויק להגיד ש"לקחתי" מהם מאפייני אופי..אלה יותר שאימצתי מאפיינים.

אז שאלתי את עצמי למה בעצם לקחתי את הדברים הספציפיים האלה ולמה דווקא מהאנשים האלה?

כנראה שניסיתי לסגל לעצמי איזושהי תדמית חדשה או לפחות להתאים את החיצוניות לפנימיות החדשה שקיבלתי במתנה בתחילת התיכון..אולי בעצם אני לקחתי דברים מסויימים שהיו בתוכי ולא בדיוק ידעתי איך להוציא החוצה..ככה שבעצם אני מחקה את עצמי? אני מחקה חלקים מוגברים באופי שלי?

ומי בעצם ממציא את כל הדברים האלה מלחתחילה? מי ממציא את כל המוסכמות והנורמות החברתיות?

מי בעצם ממציא את ההליכה שכולם מחקים או את הסלנג הכי חדש? איפה הוא?..אולי בעצם כל אחד מאיתנו ממציא מדי פעם איזו מילה שעוברת המון גילגולים ומוגברת אצל כל אחד שמחקה אותה ובסוף היא הופכת למילה שכולם משתמשים בה.

וואו מצטער על החפירה.

-Dr Rage-

חשבתי על זה אתמול..

כולנו הרי שונים מאוד אחד מהשני. וכולנו תופשים דברים שונים בצורה שונה דרך תהליכים שונים.

אז מה אם נגיד אנחנו בכלל לא רואים את אותם הצבעים?

נגיד אני מחזיק מחברת כחולה ואני מרים אותה ואומר "זאת מחברת כחולה"...כולם יגידו לי "נכון. זאת מחברת כחולה"

אבל האם כולנו ראינו עכשיו את אותו הכחול?

אולי מה שאני רואה בתור כחול נתפש כירוק אצל בן אדם אחר..והוא פשוט למד שלצבע הזה קוראים "כחול".

אין לנו באמת דרך לענות על השאלה הזאת (אולי אם נצליח להעביר תודעה של אדם אחד לתוך גוף של אדם אחר).

זאת שאלה שמעסיקה הרבה מאוד אנשים כבר הרבה מאוד זמן..בכלל-איך באמת אפשר לדעת שאנחנו מדברים על אותם צבעים?

מאז שנולדנו הראו לנו צבעים ולימדו אתנו איך קוראים להם-משהו שנראה לנו ברור מאליו בתור אנשים בוגרים.

"לצבע הזה קוראים צהוב..מה לא מובן כאן?"

אולי אנחנו פשוט רואים צבעים שונים אבל כל אחד למד שלצבע שהוא רואה עכשיו קוראים "צהוב"..

אפשר להשליך את השאלה הזאת כמעט על כל דבר שאנחנו מפענחים באמצעות התודעה..למשל: איך אני יכול להיות בטוח שאני וX נעים באותו רצף זמן. יכול להיות ששנינו אומרים "שניה" ואפילו אם ניתן דוגמא לשניה אחת על מטרונום זה יישמע בול אותו דבר..אבל השניה שלי יכולה להיות יותר ארוכה משלו. יכול להיות שמבחינתו עוברות שתי שניות שלי-שהוא למד לקרוא להן שניה שלו.

הבעיה העיקרית היא שהרעיון הזה ,שנשמע מאוד מופרך ומאוד לא הגיוני, נתמך מאוד ע"י כמה תאוריות מדעיות לגמרי.

טוב. חפרתי.

-Dr Rage-

הנה.

אני עומד בפניכם חשוף מתמיד ומוגן מאי פעם.

מחקתי את כל הפוסטים הקודמים..הם לא היו רלוונטיים יותר (מה גם שהם נכתבו לפני חצי שנה לכל הפחות).

אז מי אני היום?

בן 17 עוד פחות מחודשיים..

תיאטרוניסט גאה כבר חמש שנים ברציפות.

מנגן צ'לו ובגיטרה באס כבר כמה שנים טובות.

תמיד רעב..(רציני.תמיד רעב).

משתדל להסתכל על החיים מנקודת מבט חיובית..יש כאלה שיגידו שאני קצת סרקסטי (?)

הגעתי היום לבי"ס וברגע שנכנסתי אמרו לי שהתבטלו לי שעתיים ראשונות  (וואו..אז תודה שאמרתם כי אחרת עוד הייתי יכול להגיע בזמן ולגלות שיכלתי לישון עוד שעתיים).. זה קצת ביאס. עליתי לספרייה והנה-אני כאן.

אין לי שום כוונה להפוך את הבלוג הזה לאיזשהו משהו המוני והיסטרי..סתם מקום קטן שאני יכול לפרוק בו.

אז זה -אפשר לומר- היה פוסט ההיכרות.

-Dr Rage-