סוף סוף אני מצליחה לעדכן, אני כל כך מצטערת, אתם בטח כבר שונאים אותי,
אם כן, אז תכנסו לבלוג השני שלי , גם שם יש סיפורים שאתם יכולים לקרוא בזמן שלוקח לי
זמן לעדכן לפעמים.
טוב ועכשיו לפרק:
A Smile For You - פרק 26:
''ממי זה?'' שאלה נואל. ''סתם, מ..דניאלה, הסתומה הזאת אוהבת לשלוח לי כל מיני שטויות במכתב כשמשעמם לה'' ענתה לאורן מהר, תשובה יותר הגיונית היא לא יכלה להמציא.
''טוב אני חייבת לזוז לקחת את מיקי, אני מצטערת..'' התחמקה לאורן, ''זה בסדר, טוב נדבר, אני כבר אטפל באייס...'', '' לא זה בסדר, אל תגידי לו כלום, אני לא רוצה לחזור לזה'' קטעה אותה לאורן.
נואל השיבה בהסכמה ומיד לאחר מכן יצאה מביתה של לאורן והתקדמה לדרכה.
כאשר לאורן סגרה את הדלת, היא עלתה לחדרה, הלחץ גרם לה לבכות, היא פחדה שיקרה משהו למיקי, יש הבדל בין משחק לבין מציאות, היא לא ידעה במה כל זה יסתיים.
'מה אני אעשה?' שאלה את עצמה בעודה שוטפת את פניה מדמעות, היא החליטה לא לספר להוריה בכדי לא להדאיג אותם.
''תתנו לי ללכת, בבקשה'' התחנן מיקי בפניהם, הוא לא ראה אותם כיוון ששמו מסכות, מיקי פחד נורא.
''אבל כיף לנו כשאתה פה'' צחקקה בוניטה, ''אולי אם אחותך לא תעשה שטויות, תשאר בריא עד מחר, ואולי לא'' היא לחשה לו לאוזן, מיקי ישר התחיל לבכות, הוא לא ידע על מה דיברו, למה התכוונו, ומה הם רוצים מלאורן, מהי קשורה בכלל.
''אולי נעשה לו משהו?'' פנתה בוניטה אל השניים. ''אולי הגיע הזמן שבו תתחילי לשתוק, הוא לא קשור בכלל '' התעצבן הנער.
''תפסיק להגן על כל החרא הזאתי, גם היא גם הילד...אתה לא יכול להתאהב בה,אנחנו מהתחלה תיכננו להרוג אותה'' התפרצה בוניטה בכעס.
''תפסיקו לריב כמו סתומים, אתם רוצים להראות את זהותכם? רבים כמו תינוקות'' מינה פרצה בדבריהם, הם השתתקו, אך עדיין כעסו.
''חזרתי'' הודיעה נואל ונכנסה לביתה, ''אייס קח, המכתב הזה היה על יד הדלת, הוא בשבילך'' אמרה נואל והושיטה לו מעטפה מלוכלכת מעט עם פתק בפנים.
הפתק היה דומה לזה שלאורן קיבלה, אייס התעצבן ובעט חזק במגירה, למזלו אף אחד לא שמע זאת.
אייס מיהר להתלבש נורמאלי וללכת אל לאורן, באמצע הלילה.
לאורן באותו הזמן ישנה כבר, למרות כל הדאגות שעלו בראשה, במקום לחלום חלומות רגילים, היה לה סיוט על כל המקרה שקורה במציאות.
כאשר התעוררה מסיוט, היא שמעה צעדים הפונים לכיוון החדר שלה, כרגע נלחצה עוד יותר, אבל למרות זאת ניסתה להישאר רגועה.
''מי שם?'' שאלה בקול גבוה, מיד אחרי זה שמעה את קולו של אייס ולאחר מכן הוא נכנס לחדרה.
''מה?! איך אתה נכנסת לבית שלי? למה עכשיו? '' עלו בפיה שאלות, היא כבר התחילה לחשוב שהוא רצה לעשות לה משהו.
''מצטער שבאתי ככה, אני קיבלתי את המכתב הזה....גם את קיבלת?'' שאל והושיט לה את המכתב שקיבל, ''כן...למה זה מדאיג אותך , אחרי הגסות בה..'', '' בואי נשאיר את זה לאחר-כך, רשום לי בפתק שהם יתקשרו אלייך מחר...יש לי תחושה שיש פה שני צדדים'' קטע אותה אייס.
לאורן בלעה את רוקה והמשיכה להביט באייס בלי להבין למה הוא התכוון.
''אתה חושב שיש מישהו מהם שמנסה לעזור לנו?'' תהתה, הוא הנהן בחיוב, ''אבל אולי זה בשביל להחמיר עוד יותר את המצב'' אמר.
לאורן נשכבה על המיטה ועינייה התמלאו בדמעות, ''אני לא רוצה לחיות עם כל זה'' מלמלה.
''אני הזהרתי אותך'', ''אבל אני....לא משנה'' היא רצתה להגיד לו, אך החליטה שזה לא משנה כבר.
יום למחרת אייס עדיין היה אצל לאורן, אחרי השיחה, בהמשך הלילה הם לא דיברו בכלל, כל אחד הביט בקיר וזהו, כרגע שניהם ישבו על יד הטלפון, בפתק היה רשום 'מחר תקבלו צלצלול באחד בדיוק...' ,השעה כרגע הייתה שתיים עשרה חמישים ושש.
כעבור דקות ספורות הטלפון צלצל.
''תשימי על ספיקר'' הורה לה אייס, והיא עשתה בדיוק כך.
''האם תבואי אלינו או שאת מעדיפה לראות את אח שלך...בואי נגיד מוכה למוות?'' הם שמעו קול מוכר בצד השני של הקו.
יום טוב לכם33333333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
