טוב הינה עוד פרק של
''חיוך בשבילך''
בפרק הקודם:
יום למחרת אייס עדיין היה אצל לאורן, אחרי השיחה, בהמשך הלילה הם לא דיברו בכלל, כל אחד הביט בקיר וזהו, כרגע שניהם ישבו על יד הטלפון, בפתק היה רשום 'מחר תקבלו צלצלול באחד בדיוק...' ,השעה כרגע הייתה שתיים עשרה חמישים ושש.
כעבור דקות ספורות הטלפון צלצל.
''תשימי על ספיקר'' הורה לה אייס, והיא עשתה בדיוק כך.
''האם תבואי אלינו או שאת מעדיפה לראות את אח שלך...בואי נגיד מוכה למוות?'' הם שמעו קול מוכר בצד השני של הקו.
פרק 27:
''איפה ומתי?'' לאורן ניסתה להישאר רגוע. ''היום ב- 10:30 בקניון המרכזי, בחניון, קומה 4- ,רחוב ביאטריס שבעים ושבע, אני מציעה לך להגיע'', ''חשבתי שבשמונה'' קטעה אותו, ''תוכניות השתנו'' צחקק וניתק.
''מנובל'' לאורן נתנה מכה בשולחן.
''הקול שלו מוכר לי'' מלמל אייס, ''גם לי '' מלמלה.
''אני אבוא לבד'' אמר. ''אתה לא בא איתי, אני הולכת לבד! '' אמרה ישר, ''משתגידי'' מלמל והלך.
''מינה לכי תביאי לגמד הזה אוכל'' , ''אני לא קולטת למה אתם עושים את זה...יכולתם להרוג אותה בכל שעה, אתם לא קולטים שהילד יגיד לכולם מי אתם?'' התעצבנה מינה.
בוניטה זרקה את האקדח על הרצפה '' תפסיקי להתבכיין, גם הילד לא ייצא בחיים מפה, את כל כך מעצבנת...אולי היינו צריכים להרוג אותך קודם'' צעקה בוניטה.
מינה השתתקה ישר, ושמרה את הכעס בלב.
''אתם פשוט מצחיקות אותי'' צחק הנער מאחור והרים את האקדח.
בוניטה באה אליו ולחשה לו , ''אני רוצה שנפטר מהזנזונת הזאת'' אמרה. ''מחר'' אמר.
כאשר בוניטה התכוונה לצאת נשמע צלצול של פלאפון, ''מי זה?'' שאלה בכעס.
''נואל'' , ''היא כל כך מעצבנת'' ירקה בוניטה. ''הכול מעצבן אותך'' זלזל וענה.
''פירו , היי'' נשמע קולה של נואל בצד השני של הקו. ''אני מצטער, אני לא יכול לדבר כרגע'' ענה.
הזמן עובר מהר , כל דקה עוברת בלי ששמים לב, לאורן כבר הייתה מוכנה ללכת, היא נעלה נעליים נוחות למקרה ותצטרך לרוץ, ובגדים סגורים, כאשר השעה הייתה עשר, היא מיהרה להגיע לקניון המרכזי.
'הם ביקשו להגיע, אבל הם לא ביקשו כלום בתמורה....מהם רוצים?' חשבה לעצמה.
כאשר הגיעה, נכנסה למעלית והקישה על 4- , המעלית ירדה מהר, כאשר יצאה ממנה, היא צעדה לאט לאט וחיפשה אחר פרצופים, החניון היה ריק ממכוניות, זאת הייתה קומה נטושה כנראה.
מסביבה, ממולה ומצדדיה חלפו עמודים,אפשר היה ללכת בקלות בחניון הענקי הזה, רק אחרי שצעדה עוד כמה צעדים, היא הבחינה במכונית שחורה, ושניים שעמדו על ידה.
''הקדמת'' היא שמעה את הקול של מישהי שעמדה שם.
''איפה אח שלי?'' שאל לאורן. הנערה הוציאה את הנער מהמכונית בכוח, הוא היה עדיין עם כיסוי עיניים.
''הינה הוא'' אמרה בוניטה, והורידה את הכיסוי, היא דחפה אותו לכיוונה, ומיקי רץ אל לאורן בבכי.
''אתה בסדר?'' היא ישר שאלה בדאגה, וחיבקה אותו.
''אבל חכי רגע...אנחנו עדיין לא אמרנו מה אנחנו רוצים בתמורה'' נשמע קולו של הנער. ''מה אתם צריכים'' שאלה בכעס.
היא ראתה את ידה של הנערה שהחזיקה משהו מאחורי גבה.
''שאל פעם את עצמך, כמה זמן נותר לך לחיות?...הרבה שואלים זאת את עצמם, אבל לא מוצאים תשובה, ואף אחד לא יכול לענות להם'' צחקה הנערה, ''במקרה שלך, אנחנו יכולים לענות לך על השאלה הקשה הזאת'' אמרה, ובדיוק כשמיהרה לכוון אקדח לעברה, נשמע ירי , אחד הכדורים פגע לבוניטה ביד, היא נפלה ונאבקה בכאב.
לאורן השתמשה בהזדמנות בכדי לברוח עם מיקי.
''למה אתה מחכה רוץ אחריהם'' צעקה בוניטה לעבר פירו והוא התחיל לרוץ.
בוניטה נכנסה למכונית והורתה למינה לנסוע גם כן אחריהם.
''במה הסתבכת לאורן?'' צעק לה מיקי תוך כדי ריצה.
בדרך מישהו התנגש בטעות בלאורן תוך כדי ריצה והפיל אותה. ''מה אתה עושה פה?'' , ''עוזר'' הוא התרומם ועזר לה לקום.
''אני לא יכולה יותר'' , ''את חייבת,אין לך ברירה'' הוא תפס בידה ומשך.
בוניטה ומינה לא היו רחוקות מהם, פירו נכנס למכונית והחליף אותה בנהיגה.
''אני חייבת רופא! ואת תשלמי עוד על הפתק ששלחת לאייס'' צעקה בוניטה.
''תיסע יותר מהר'', ''תפסיקי להגיד לי מה לעשות'' קטע אותה בצעקה ולחץ עוד יותר על הגז.
''הינה המעלית, רוצו אליה'' צעק אייס.
כאשר המעלית נפתחה, הם מיהרו להיכנס.
פירו עצר את המכונית על יד המעלית, ומיהר לנתק את החשמל, הוא היה מומחה בזה.
''זהו הציפורים שלנו לא יברחו רחוק'' צחקק פירו.
''אני אקח את בוניטה לבית חולים בנתיים'', ''לא! אני אסע לבד, אתם תדאגו להרוג אותם, מצדי יחד עם אייס'' קטעה אותה.
''יש הפסקת חשמל, דווקא עכשיו?! '' התעצבנה לאורן. ''הכול יהיה בסדר, אני מקווה '' אמר אייס.
''תודה על העזרה'' הודתה לו. ''מצטערת מיקי.., אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני מתה מפחד כרגע'' מלמלה לאורן, אפשר היה לראות שהיא רעדה מעט.
אייס התקרב וחיבק אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
