טוב בלי חפירות מיותרות קבלו את פרק ה-30,
מקווה שתאהבו למרות שאני פחות אהבתי אותו.
A Smile For You - פרק 30:
בפרק קודם:
''אז איך הולכים החיים?'' פירו ניסה לנהל שיחה ''נורמאלית'', ''מודה לאלוהים כל יום שאני חייה'' צחקקה קלות נואל.
''את מאוד יפה כשאת צוחקת'' חייך והיא הסמיקה.
''הלוואי והייתה לי מישהי כמוך'' הוא ניסה לזכות בה, ''חשבתי שאתה בקטע של לאורן'' מיד אחרי שאמרה זאת, הוא התפקע מצחוק, ''מה?'' שאלה. ''היא לא הטעם שלי....בלבי יש רק מישהי אחת...רוצה לדעת מי זאת?'' שאל בחיוך, ונואל שתקה היא לא ידעה מה לענות.
''זאת את'' ענה והצמיד את שפתיו לשפתיה, נישק אותה, וגרם לה להתאהב בו עוד יותר חזק.
פרק 30:
''רוצה לצאת איתי?'' שאל אותה פירו כאשר הם התנתקו אחד מהשני וזאת חייכה, ''כן'' ענתה כולה מאושרת.
הוא שוב הצמיד את שפתיו לשפתיה, ועטף את מותניה.
*****
דניאל, אייס, לאורן ודניאלה שיחקו בקלפים כדי להעביר את הזמן.
דניאלה אהבה לשחק בקלפים, אולי כי היא ניצחה את כולם איזה ארבע פעמים מתוך חמישה.
''אוף נו, אני לא יכולה עם המשחק הזה, אני מפסידה ברגע הראשון'' התלוננה לאורן, ואייס עם דניאלה צחקו.
''תיקחי ממני שיעורים אחר כך'' אמרה לה דניאלה והתחילה לחלק מחדש את הקלפים.
''טוב תתחילו אתם לשחק, אנחנו נצטרף אחר-כך , אני צריך לדבר עם לאורן'' אמר אייס, תפס בידה של לאורן ושניהם הלכו לחדר שלה.
לאורן התיישבה על עדן החלון ואייס נעמד על ידה.
''אל מה רצית לדבר?'' שאלה לאורן בסקרנות.
''היא רודפת אותי..'' אמר והשפיל את מבטו. ''מי?'', ''לולה'' ענה באנחה גדולה.
היא לא ידעה מה להגיד לו, שררה שתיקה כמה דקות.
''לפעמים אני מרגיש שהיא באה כל יום כדי להאשים אותי, בזה שלא עזרתי לה, היא כל הזמן זועקת לעזרתי ואני לא שם'', ''תראה אייס, זה רק סיוטים....אתה פשוט עדיין לא התגברת על זה שהיא לא פה כבר'' קטעה אותו לאורן, לפניי שהוא יגיד משהו נוסף שיפגע בו.
''אני לא יכול להתגבר'' ענה בקול תמים.
הם הסתכלו אחד לשני בעיניים, לאורן הרגישה רע בשבילו, היא לא ידעה איך לעודד אותו, לא ידעה מה להגיד.
היא חיבקה אותו חזק, כדי שלא ירגיש לבד.
''אני אעזור לך....נתגבר על הכול ביחד'' לחשה לו ונישקה במצחו.
*****
דניאל ודניאלה בינתיים שיחקו, פה ושם דניאל הוציא איזה מילה , אך זאת התקשתה לדבר איתו.
''אז מה , מצאת לעצמך מישהו?'' התעניין דניאל.
''אממ...כן..'' שיקרה דניאלה והתחילה בטורה. ''מי הוא?'' חייך דניאל והסתכל עלייה , היא רק ניסתה לא לפשל מולו.
''אני לא חושבת שזה עניינך...'' ענתה בגסות.
''טוב בסדר, לפחות תגידי אם טוב לך איתו?'' הוא עדיין ניסה להוציא ממנה פרטים, היא התעצבנה מעט, אך ניסתה להישאר רגוע.
''מאוד טוב לי איתו...אל תיעלב, אבל יותר טוב לי איתו מאשר היה לי איתך'' אמרה דניאלה והניחה את קלפה האחרון שגרם לניצחונה.
דניאל לא חייך הוא החליט להתעלם ממשפטה האחרון, למרות שהוא כל הזמן עבר לו בראש.
*****
היא יצאה משדה התעופה והתיישבה במונית הראשונה שעצרה לה , ''שדות מונרו עשרים ושש בבקשה'' אמרה הנערה נהג , והוא התחיל לנסוע.
בזמן הזה היא הוציאה מראה קטנה מתיקה הלבן והתחילה למרוח אודם ורדרד נוצץ על שפתיה הרכות, בהשתקפות המראה היא ראתה את פניה חלקות, את עינייה הירוקות והשיער הבלונדיני מבריק שהיה מפוזר בצורה מסודרת,
בזמן האחרון היא לא כל כך אהבה להסתכל על עצמה במראה, זה העביר בה זיכרונות לא נעימים.
'מעניין מה שלומו עכשיו?' חשבה לעצמה הנערה.
כאשר היא הגיעה לשם, היא תפסה במזוודה שלה וצעדה למדרגות של הבית.
''שלום גב' לייג' '' היא אמרה לה בחיוך רחב, כאשר האישה הזקנה פתחה לה את הדלת.
''מישל!'' הופתעה האישה הזקנה וחיבקה אותה, ''מתי הגעת לפה?'' התעניינה האישה.
''לפני שעה...מצטערת שלא הודעתי....אייס ונואל נמצאים?'' התעניינה מישל.
''כרגע לא, אבל תיכנסי בינתיים, הם עוד מעט הגיעו...אני בטוחה שהם ישמחו לראות אותך'' חייכה הסבתה.
''אני כבר חוזרת, אני זזה רגע למטבח להכין לך משהו לשתות'' אמרה האישה והסתלקה משם.
בזמן הזה מישל סידרה את השמלה הלבנה שלה וניגשה להביט בתמונות שהיו על אחד המדפים.
'איזה חמודים הם בתמונות' חייכה מישל.
''גב' לייג' , אני יוצאת רגע החוצה, לטייל, הרבה זמן לא הייתי בסביבה....אני אחזור עוד מעט'' אמרה מישל ויצאה מהבית.
היא עברה ברחוב והופתעה מכמה שהכול השתנה מאז שעזבה.
*****
בוניטה עברה בדרך עם מצב רוח על הפנים כמו תמיד, וכמעט נפלה כאשר ראתה את הנערה הרזה שעברה שם בשמלתה הלבנה, שיערה בלונדיני, וכל דבר דומה בדיוק למי שנפטרו ממנה מזמן.
''מה?! אבל איך זה הגיוני???'' הזדעזע בוניטה, ''לולה?!'' שאלה את עצמה, את גופה עדף פחד רב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
