A Smile For You
בפרק הקודם:
''אני אהרוג אותה, אהרוג אותה'' צעקה בוניטה לכל בית החולים, ''תירגעי קצת'' אמר פירו, ''להירגע?'' התפרצה.
''תשתקי, טוב? כי לידיעתך זה בית חולים....ויש פה גם מאבטחים...אז תסתמי'' לחש לה פיטר.
בוניטה ניסתה להירגע ואז הביטה במינה, ''שמחה?'' שאלה. ''לא'' מלמלה מינה.
''למה שלחת לאייס פתק? תעני מיד לפני שאני שולחת אותך לעולם האחר!'' הרימה את קולה בוניטה.
''אני לא שלחתי לו שום פתק, אז לכי תוכלי את הלב שלך'' שרקה דרך שיניה מינה.
''אני אטפל בך עוד'', ''את פתטית , אני הצטרפתי אליכם כדי לעזור ולא כדי להרוס....'' קטעה אותה מינה.
בוניטה נשכבה בחזרה על המיטה, ''פירו תביא לי את האקדח'' הורתה בוניטה.
''את צריכה טיפול מוחי או מה? את בבית החולים, את לא באמת תהרגי אותה פה'' פירו מיהר להגן על מינה, או יותר נכון על הגב שלו.
'' תביא לי!!!'' צעקה, והוא הביאה לה. היא כיוונה את האקדח לכיוונה של מינה.
פרק 29:
כעבור כמה דקות של הלם מצד מינה ופירו ושתיקה , בוניטה התפקעה מצחוק, כל כך חזק עד שזה התחיל להרגיז.
היא זרקה בחזרה את האקדח אל פירו, ''זאת הייתה הזהרה לזה שאני מסוגלת להרוג אותך בכל מקום'' היא חזרה לדבר ברצינות, ''תיזהרי ממני!.....הייתם צריכים לראות את ההבעות שלכם'' היא שוב התפקעה מצחוק.
יום למחרת לאורן ניצלה את זה שהוריה היו בעבודה, ונשארה בבית, לא היה לה כוח לבית הספר, היא רצתה לנוח, לכן הזמינה את דניאלה להבריז איתה, היא סיפרה לה את הכול בסופו של דבר, היא לא רצתה להסתיר ממנה יותר דברים,
כמובן שדניאלה אמרה שצריך לדווח למשטרה ועוד הרבה דברים הקשורים בנושא, אך לאורן סירבה, וביקשה מדניאלה לשמור על כך בסוד, כמובן שהיא סיפרה גם את זה שאייס כרגע החבר שלה.
''את מטורפת לאורן, את רק גורמת לי לדאוג לך'' מלמלה דניאלה בדאגה, ''יהיה בסדר'' חייכה, 'אני מקווה' חשבה לעצמה והשפילה לרגע את מבטה.
''תציל אותי!!!'' קראה נערה בקולו, ''תציל אותי אייס!!!!, הם רוצים להרוג אותי, תציל אותי אייס!!!'' הוא שמע אותה בברור וראה אותה מתחננת בבכי לעזרה שלו מאחוריה צחקוקים של שני אנשים שעמדו בשחור, את פניהם לא יכול היה לראות.
''תציל אותי, בבקשה, אל תביא להם לפגוע, תציל אותי בבקשה, אייס!!!!!'' היא זעקה, את הזעקה האחרונה, אותם האנשים ירו בה, היא נפלה לידו , חסרת חיים בעודה מדממת כולה, ''אתה אשם, אתה אשם!!!!!!'' צעקו אותם הרוצחים.
''לא, לולה!!!!!!!!'' צעק אייס. הוא קפץ בבהלה מהמיטה, כולו מזיע, זה היה רק סיוט נוסף, מבין כל האלף שרדפו אותו בזמנים האחרונים.
הוא ישר נכנס למלקחת, אחרי שיצא הוא התיישב על עדן החלון והביט בנוף ''היפה'' , הוא הדליק סיגריה והתחיל לעשן, הוא עדיין היה בהלם מהסיוט, זה היה אחד הקשים ביותר.
הוא ישב ולעט, לעט נשבר קלות, כמה דמעות מסכנות התחילו לזלוג מעינייו, אך מהר מאוד הוא ניגב אותם והפסיק לבכות כמו ילד קטן.
''אני מאחר'' פלט כאשר סיים את הסיגריה, והבחין בשעון, הוא החליף בגדים מחדש, ומיהר לבית הספר מבלי להגיד מילה לסבתה.
הוא החליט לפספס שעתיים, ורק אח''כ נכנס לבית הספר באמצע ההפסקה והיה בדרכו לכיתה ,דניאל פגש בו במסדרון.
''לאן נעלמת?'' שאל. ''עזוב סתם לא התעוררתי'' ענה. ''אני לא מדבר רק על היום, גם אתמול בערב לא יכולתי לתפוס אותך, לא אותך ולא את פירו'' כאשר דניאל סיים את המשפט, אייס נהיה קצת מופתע, הרי מאיזה יום פירו יוצא לאנשהו בערב בלעדיו ובלי דניאל, הם כמעט תמיד הסתובבו ביחד, לרגע אייס חשד בו, אבל אז החליט שהוא טיפש שהוא חושד בחברו.
ישר כאשר התעורר, פירו ניסה להתקשר לנואל, היא לא ענתה לו בהתחלה, אבל אחרי כמה ניסיונות בסוף כן.
''אני הייתי בשיעור, לא יכולתי לענות מצטערת'' הוא שמע את קולה מצדו השני של הקו, ''שכחתי לגמרי שיש לך בית ספר, אני כל כך שמח שאני לא הולך לבית הספר, זה כזה בזבוז זמן'' גיחך, נואל לא הגיבה.
''אני רוצה לבקש סליחה שעניתי לך אתמול לא כל כך...יפה, הייתי מאוד עסוק'', ''זה בסדר'' חייכה.
הוא בדק כל חור בבית, בכדי לבדוק עם בוניטה בבית או לא, היא לא הייתה, והוא מאוד שמח, היא הרגיזה אותו מאוד.
''רוצה שנפגש אחרי שתסיימי ללמוד? אני אבוא לאסוף אותך..'' שאל. נואל לא חשבה פעמיים והסכימה.
כאשר הסתיימו הלימודים שניהם יצאו 'לבלות' .
אייס ודניאל היו בדרכם הביתה, אייס שוב התחיל לעשן, בדיוק כאשר עברו דרך הבית של לאורן, באותו הזמן היא זרקה את הזבל, כאשר הבחינה בהם, היא ניגשה אליהם.
''היי דניאל'' פנתה אליהם, ''היי גם לך'' אמרה ונישקה את אייס בלחי.
היא לקחה את הסיגריה שהייתה בידו של אייס, ''הרשה לי להעיף את החבר החדש שלך, ביי ביי'' התכוונה לסיגריה וזרקה אותה.
''יש משהו שאייס לא סיפר לי, נראלי'' מיהר להגיד דניאל, ''אתם יוצאים עכשיו?'', ''כן'' מיהרה לאורן לענות.
''לא היית היום...'' התחיל אייס והביט בה. ''לא היה לי כוח...נשארתי לנוח מעט מהכול, ודניאלה ארגנה לי חברה'' ענתה.
''רוצים להיכנס לביקור?'' שאלה לאורן, שניהם הסכימו ונכנסו לביתה.
''אז איך הולכים החיים?'' פירו ניסה לנהל שיחה ''נורמאלית'', ''מודה לאלוהים כל יום שאני חייה'' צחקקה קלות נואל.
''את מאוד יפה כשאת צוחקת'' חייך והיא הסמיקה.
''הלוואי והייתה לי מישהי כמוך'' הוא ניסה לזכות בה, ''חשבתי שאתה בקטע של לאורן'' מיד אחרי שאמרה זאת, הוא התפקע מצחוק, ''מה?'' שאלה. ''היא לא הטעם שלי....בלבי יש רק מישהי אחת...רוצה לדעת מי זאת?'' שאל בחיוך, ונואל שתקה היא לא ידעה מה לענות.
''זאת את'' ענה והצמיד את שפתיו לשפתיה, נישק אותה, וגרם לה להתאהב בו עוד יותר חזק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
