אני רוצה לעשן, אולי העשן יטשטש הכל.
אני רוצה לשתות, אולי האלכוהול ישכיח ממני הכל.
אני רוצה להישרף, אולי ככה אני אצליח לנקות את השכבה המגעילה הזאת.
זה פשוט לא עוזב אותי!
אני יודעת, חפרתי אבל אני לא יכולה לחיות ככה. לסבול מייסורי מצפון אחרי כל ערב שבו מישו מתקרב יותר מדיי.
לא, הוא לא ידע ולא אכפת לי ממנו. אם רע לי, זה רק בגלל שהזכרונות האלה לא עוזבים אותי, ואם הם כן, הוא גורם להם לחזור.
ומבנאדם חרא לבנאדם מדהים:
דוד, אני זוכרת את אווה ושוכחת אותך, אתה היית הבנאדם (בנאדם) עם האופי שהכי אהבתי נראה לי. כ"כ היה לי כיף לדבר איתך כי אתה תמיד הצלחת להחזיר לי ולהצחיק אותי מהמקום הכי לא צפוי.
והיום? כן הצחוק שלי מזויף, לא יצא לי לצחוק מכל הלב מאז.
אבל אני מחייכת, ואני יודעת שיום אחד, אני אעיז לשרוף את השכבה המלוכלת הזאת ובאותו יום- אני אראה אתכם שוב.
הסתכלתי על 3 השנים האחרונות, שבהן הפכתי ממישהי שלא עניין אותה כלום למישהי שאנשים מדברים איתה, מספרים לה דברים... הבנתי שאני לא צריכה להיות יפה כדי להצליח, הבנתי שאם אני רוצה שיקרו דברים, אני צריכה לעשות אותם.
התבגרתי.
זה עלה לי בחברה הכי טובה ובאח המדהים שלה (אתם המשפחה שאני הכי אוהבת בעולם, אחרי המשפחה שלי כמובן).
זה עלה לי בילדה תמימה שתמיד שם, בכל מקום. זה עלה לי באח המדהים שלה שהצליח להצחיק אותי מכל באמת מכל הלב.
זה עלה באבא שלהם שלא הספקתי להגיד לו תודה על השנים שבהם הכרתי ואני מכירה את המשפחה הכי מדהימה שיש.
איוון כשהלכת, לקחת את רוב התמימות שלי, ועכשיו אני רואה את כל מה ואת כל מי שלא הצלחתי לראות קודם.
תודה, שאתם דואגים שיהיה לי טוב! אתם מצליחים הרבה יותר ממה שציפיתי!!!!
ורק אם אפשר, אני צריכה חיבוק. אבל חיבוק ממישהו שיגרום לי להבין שהכל בסדר, שמה שהיה היה. חיבוק שיבטיח לי שאני אראה אתכם שוב, החיבוק הזה שאין מי שמסוגל לתת לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tuti Girl