אחרי ארוחת ראש השנה. בדיכאון..שוב אחרי טעות מצערת בה נקשרתי ותפסתי עוד בן אדם בחיי...והיום
בבוקר החלטתי:
די עם השטויות. ומחקתי את הטלפון שלה.
זה לא הגיוני. אני בת 26. אני לא אמורה לעבור את הסרטים האלה יותר.
אני בן אדם בוגר ומגיע לי יותר טוב מזה.
לא שהיא עשתה משהו כן?
זאת רק אני. אני הדפוקה. כרגיל.
אני רק שוב הסתבכתי עם העובדה שאני לא אוהבת נשים. משום מה קשה לי לקבל את העובדה הזאת ואני מוצאת את עצמי באותה סיטואציה, כמו כמעט לפני שנה, עם חברה אחרת.
אוח! בכל מקרה אני לא יכולה להסביר.
עכשיו התקפי חרדה שוב חוזרים לאיטם.....
כל כמה שעות הוא תוקף,
טורף
שואף את האוויר שמסביבי עד שלי לא נשאר..ואני פותחת בלוג חדש. כדי שאוכל לכתוב מה שאני רוצה.
ולנשום.
לשאוף- אהההההההההה
לנשוף- פווווווווווווווו
ותמיד אחרי ארוחת הערב אני רק מחכה שמישהו יתקשר להגיד לי אם עושים משהו או שזה סתם עוד יום בו אני אראה טלביזיה עד שדמעות יירדו לי מהעיניים מרוב עייפות
אני לא באמת בדיכאון.
האמת שאם אני אכין לי עכשיו קפה ואלך לחדר כביסה לעשן (כי אי אפשר לעשן שיש אחיין בבית) אז אני יכולה לכתוב דברים יותר שמחים.
לא שזה כזה דיכאוני מה שכתבתי עד עכשיו.
פחחח אפילו בדיכאון אמיתי אני לא יכולה להיות.
מה פחחח?
תודה לאל תגידי!
אוף..
תודה לאל!
ואתמול שתיתי. וודקה רד בול. טוב. xl. וזה היה כיף. אחרי שנה או יותר שלא שתיתי.
אני לא יעשה את זה יותר. ףגךכחדלעח. נראה לי...בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
