Mind Your Head

את לובשת את החזייה השחורה השקופה הזאת עם התחרה מתחת לשמלה.

את מחבקת אותו ולוחשת באוזן את שמו. הוא נמס..

הוא מצמיד אותך אליו חזק.

את מרגישה איך הוא מתקשח שם למטה וזה נעים לך.

את מנשקת אותו נשיקה ארוכה ורטובה עד שהוא בולע אותך.

הוא בקושי מסוגל להוציא מילה מהפה, אך נדמה לך ששמעת "תמשיכי, בבקשה"..

את מציעה לו לעלות אליו הביתה, לסרט.

הוא נדלק מיד ואתם בדרך לדירה הקטנה שלו, שם מעבר לרחוב הראשי.

הגעתם, ואת מרגישה מיד שהוא גר לבד יותר מדי זמן.

את יושבת על המיטה.

הוא מנסה להביא אותך למצב מאוזן , אך את עדיין מתעקשת.

בסוף את נכנעת.

הוא סוגר את האורות ומבקש: "נשקי אותי כמו קודם"..

אך את כבר יודעת איך זה ייגמר, ובתגובה נמהרת עונה לו: "מצטערת, אני חייבת ללכת".

ואילו הוא נשאר בפה פתוח ומתבוסס בנוזליו.

רוע לב במיטבו.