Mind Your Head

אני גרה בבית בלי דלת.

בלילות קר מאוד, ביום חם ומחניק. זה מעיק..

בבית בלי דלת אין לי מסגרת וזו הרגשה אחרת, לא מוכרת.

אין מעליי גג, והגשם שוטף את מה שמחניק -

גם כשאני מנסה לחשוב החוצה.

ואז אתה קורא בשמי, אני לא מזהה אותך.

לא שומעת, שוכחת, בורחת מעצמי.

                     מי אני?

בבית בלי דלת, גם אין פעמון.

הדממה שחורה והרעש  הוא נשימותיי.     עד מתי?

לפעמים אין טעם במילים כי אין מי שישמע את מה שבפנים.

חייתי את חיי ואני מכירה כל פינה,

מוכנה לספר לכל מי שיעז להיכנס,

לא יהסס.

בבית בלי דלת, אין חיים.

בבית בלי חיים החלונות מוגפים ולא רואים דבר,

והזמן שעובר זה כל מה שנשאר.

ואז, אתה קורא בשמי אך אני לא מזהה אותך, נופלת

וצועקת בקול:                                              

"עזור לי"