"נועה, חמודה." אמרה אמה, ונאנחה.
"מה קרה, אמא?" שאלה נועה.
"זה אבא. הוא... עבר תאונת דרכים. מצבו קשה. קשה מאוד, אפילו. יש סיכויים גדולים ש... אנחנו נאבד אותו." אמרה אמה והחלה לבכות.
נועה ישבה. היא הייתה המומה בכדי לדבר, המומה בכדי לבכות.
היא לא ידעה מה קורה סביבה.
יותר מידי דברים רעים קרו לה.
ראשה הסתחרר, היא נפלה אחורה, וראשה נחבט בקיר.
היא התעלפה.
עיניה נפקחו לאט, והיא ראתה במטושטש.
ממה שהצליחה לראות, היא ישבה בתוך חדר לבן, ובו כמה ארונות.
ברקע היא שמעה מנגינה, אך חלושה ורחוקה.
ראשה כאב מאוד, והיה לה קשה לזוז.
היא מצמצה בעיניה, ולאטלאט הכול התבהר, והיא הבינה שהיא נמצאת בחדר בית חולים.
לאחר כמה רגעים נכנס הרופא, וחייך אליה.
"בוקר טוב לך, ילדה." אמר, ופתח את אחד הארונות והוציא משם כמה דברים.
"ב...בוקר טוב." הצליחה נועה ללחוש מבין שפתיה היבשות והקמורות.
"אני צריך לערוך כמה בדיקות. בסדר?" שאל הרופא, שכמובן הייתה שאלה רטורית לגמרי, ונועה הרשיתה לעצמה לא לענות עליה.
לאחר כמה שעות, נכנסה דנה לחדר בית החולים, פרצופה חיוור.
"נועה!" היא צעקה, רצה לכיוון מיטת בית החולים וחיבקה את נועה.
נועה ניסתה להחזיר חיבוק, אך היה לה קצת קשה לנשום.
היא השתעלה מעט, דנה הבחינה ברמז, והתרחקה.
"את בסדר? כואב לך הראש? יש לך סחרחורת? להביא לך מים?" שאלה דנה במהירות ורצה מחוץ לחדר להביא לנועה מים.
נועה צחקקה. כאב לה לחייך.
דנה חזרה עם כוס מים והביאה לנועה.
"אני בסדר, תודה ששאלת." אמרה נועה וצחקה.
דנה חייכה.
"שמעתי מה קרה" היא אמרה, וחיוכן של שתי הבנות נעלם מפרצופן.
דמעות נצצו בעיניה של נועה.
הן זלגו במורד לחייה, ולאחר כמה זמן גם דנה החלה לבכות.
נועה הרגישה צביטה חדה בלב. כאילו משהו חסר. אביה, מי שהיא כלכך אהבה, שיכלה לדבר איתו בחופשיות, שהיה לוקח אותה למקומות, וצוחק איתה. הוא נעלם. הלך. והוא גם לא יחזור.
"אני מתגעגעת אליו, דנה. אני מרגישה שהכול סביבי מתמוטט." אמרה נועה מבין הדמעות, והדמעות זלגו מהר יותר.
"אני כלכך מצטערת, נועה. אני כלכך כלכך מצטערת." אמרה דנה, והן לא אמרו מילה.
שתיהו בכו, ובכו. לא הפסיקו לבכות.
כל אחת עם המחשבות של עצמה.
הן דיברו, אך במחשבות בלבד.
הן חשבו כל הכול.
דיברו על הכול.
אך בלי לומר מילה.
נראלי שיצא לי פוסט קצר. חפיף.
אני מצטערת על כל הזמן שחיכיתם.
פשוט לא היה לי מתח טוב להיום.
3>.
עריכה(10:06):
אני מוחקת את רשימת הקוראים הקבועים, מכיוון ש(תסלחו לי), אין לי זמן להגיב לכל אחד מכם שכתבתי פרק חדש.
אם אתם רוצים לדעת כל פעם שאני מעדכנת, תוסיפו אתכם כך שכל פעם שאני אעדכן תקבלו אימייל.
אם יש בעיות,פנו אלי.
3>.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
