נאמר כבר הכל...

מבולבלת.

זאת ההגדרה בשבילי,ההגדרה המדיוקת.

מנסה לחפש מי אני,מי החברים האמיתיים שלי ולא מוצאת.

למה הכל צריך להיות כלכך מבולבל,הכל בחבורות. אי אפשר פשוט להיות מי שאתה ,בלי הגדרות מפגרות.

מתי אני כבר ימצא את עצמי,ואני ייצא מהבועה הזאת.נמאס לי.

אני מחפשת ומנסה ושוב מתאכזבת.

מנסה להקשיב לקול הפנימי שלי,להיות חזקה ולחשוב שזה הכל בולשיט.

אבל הקול החיצוני גובר עליו.

מחכה שהזמן כבר יעבור ושיהיה טוב,חושבת על העתיד,ואז כועסת על עצמי שאני חושבת ככה,כי הרי זה הגיל הכי כיף בחיים וצריך להנות ואצלי זה פשוט לא קורה.

אני יודעת שאין את המושלם,אבל אני לא מבינה למה אני מחפשת אותו,אני מעריצה את האלה האופטימים שאצלם הכל דבש ומושלם.

אבל מה שאני יודעת זה שאני לא יוותר,אני ימשיך לנסות עד שאני ימצא,ימצא אותי ואת האנשים שטובים בשבילי.

ובנתיים אני ישאר,

מבולבלת.