יומן מעקב.

 אז אני סתם שמנה

שגם אם יש לי מטרות אני לא מוכנה לעמוד בהן

וזה רק בזה

רק בהשמנה

כי אני דבה

וכמוני שמנה עוד לא נברה.

שברתי,

לצערי.

אני לא הולכת לפתוח בעוד אחד אבל מהיום

אני אנסה לאכול 500 קלוריות,

אני באמת באמת אנסה.

אני רק מקווה שאני אצליח,

ושיש לי כוח רצון מספיק.

בהצלחה לי,

אני חושבת.

וזה כואב, באמת.

וזה קשה, כ"כ.

ואני מרגישה את כל האוכל שאכלתי עולה לי.

ואני לא רוצה להקיא, באמת שלא.

כי אני מודעת לנזקים.

אבל אני הולכת לצום,

והפעם בלי להשבר, הפעם באמת.

מהיום (16.9) בשעה 20:40 אני לא אוכלת כלום

עד יום רביעי (19.9).

הלוואי שאני אצליח.

באמת הלוואי.

כי כרגע,

אני מרגישה הבן אדם הכי שמן עליי האדמות,

אני מפחדת שהמכנסיים יתחילו לא להסגר

אני מפחדת להשמין

אני מפחדת מעצמי.

אני מפחדת,

וכואבת לי הבטן

כי אכלתי יותר מדיי

כמו פרה בגן חיות, מטומטמת.

השנאה העצמית ממלאת את עצמי יותר מדיי,

והיא זו שדוחפת לצום,

ואני אצום.

אני מבטיחה.

אולי מבחוץ אני מראה שמחת חיים

אבל מבפנים,

אני נשברת כמו שאף בן אדם לא נשבר.

החיים האלה הורסים אותי.

אכלתי היום חטיף מגעיל כזה

וספוג שומן.

אבל היום דווקא החמיאו לי,

וכולם אמרו לי שרזיתי.

הייתי בשמיים,

אפשר להגיד.

ואתמול,

הייתי ליד ילדה אחת, נקרא לה תמר

אז הייתה איתה ילדה בכיתה ו'

אז שאלתי אם הן באותה שכבה,

אז תמר אמרה שהיא ביא'.

הייתי בהלם.

היא הייתה מקל,

ורק חיפשתי את ההזדמנות להגיד לה

את זה ולראות מה תהיה התגובה שלה.

היו לה ידיים רזות כ"כ

עצמות לחיים בולטות

הרגליים הכי רזות שיש

בטן מדהימה

והיא מהממת.

כ"כ יפה.

בכל מקרה,

אני הולכת לישון

כדי לא להמשיך לאכול

להית'.