איך אני מתחילה פוסט?
טוב, אני רוצה לדבר על החברות שלי, האנשים שמעניקים לי כ"כ הרבה רגשות שונים בבת אחת, שנותנות לי מדי פעם את היכולות להאמין שיש בי משהו טוב (אפילו אם זה לזמן קצר) אלה שחושבות שאני לא סומכת עליהן שאני יודעת שלא משנה מה אני יעשה אני אפעם לא יהיה טובה מספיק בשבילם (ולא זה לא הן נותנות לי את ההרגשה הזאת, אז רדו מזה אנשים!), ויותר מכל:
אלה שאני פוגעת בהן בלי כוונה בכלל, שאיכשהוא אני תמיד מוצאות אותן יותר חלשות אחרי שהן איתי, שאני כ"כ רוצה רוצה לעודד אותן ובסוף אני תמיד מוצאות אותן עצובות יותר, חלשות יותר וזה כ"כ מקשה עליי, כ"כ אכפת לי, איך זה שהדבר היחיד שאני באמת מנסה לעשות, לא הולך לי?
את הבטחת שלא תתני לשומדבר להפריד בינינו, שאת תמיד תיהיה שם בשבילי, ואני מאמינה לך אבל זה סיכון שקשה לקחת אבל זה אחד שאני רוצה לקחת, אבל אני לא יכולה לעשות את זה לפני שאני יבין את עצמי, ואני עדיין לא מבינה, ואני עדיין רחוקה מלדעת מי אני.
וגם את, ילדה יפה שילי? איך את מעיזה לומר לי את מה שאמרת לי?!
איך את מסוגלת לחשוב שאני לא מחשיבה אותך (ואותכן באופן כללי) הכי הכי שאפשר?!
אתן כ"כ חשובות לי, כ"כ שאני אפילו לא מסוגלת להראות את זה!
ולא, די כבר עם המחשבה שאני לא סומכת עליכן, אני לא סומכת על עצמי!
כואב לי לחשוב, כואב לי להתרחק, וכואב לי להתקרב, אני לא מסוגלת לעמוד בעוד כאב, ובטח ובטח שלא שיכאב לכן,
די כבר עם העצב הזה, אני פה בשבילכן, הרי אתן יודעות את זה, אתן חושבות משהו, מפריע לכן משהו?
תגידו לי! בשביל זה אני פה, בשבילכן.
נכון שדיברת איתי היום?
אז כאבה לי השיחה הזאת, כאב לי יותר ממה שהראיתי, אני מצטערת, אמרת שבל הזדמנות שיש לי אני אומרת שאין לי חברות אמיתיות? אז לדעתי זה לא נכון.... אני לא אמיתית עם עצמי, אני לא יכולה להיות אמיתית אתכן, אפילו הרגש הכי קטן ממני שאני חושפת, עולה לי בכ"כ הרבה דמעות, וזה כ"כ קשה, וזה כ"כ כואב, אבל אני אומרת לך דברים שלא סיפרתי לאפאחד אחר, וכמה שזה נראה לך הכי קטן בעולם, בשבילי, זה צעד, בשבילי זה עוד הזדמנות להיכוות, ואני כ"כ רוצה ולא רוצה את זה אני כ"כ מפחד להתקרב יותר מדי, אז אומרים לי שאתן לא תפגעו בי, אז מה?! ואתן אומרות שאכפת, אז מה?!
אני לא אומרת שזה לא אומר כלום, תמדי טוב לדעת שיש מישהו מאחוריי למקרה שאני אפול, אבל הפחד הזה ליפול ולגלות שהכל היה שקר, שזאת הייתה הזייה שזה היה עוד מסך ערפל ושאני יפול עוד פעם, אז כן אתן מבטיחות ולמרות שההבטחות שלכן שוות לי יותר משל כל בנאדם אחר על פני אדמות, אז אני כ"כ מפחדת לקחת את הסיכון הזה, ואני יודעת שאתן רוצות להיות שם בשבילי, אבל אני צריכה להתחיל להלחם על עצמי לפני שתוכלו להלחם עליי וזה עדיין מוזר, מוזר שאתן כ"כ קרובות אליי, ואני? אני נמצאת לא נמצאת, אני שם ולא שם, לא בגללכן בגללי.
הכל בגללי.
זאתי שנמאס לה לנסות לגלות מי היא, שעייפה מלחלום על מי שהיא רוצה להיות, ושנשבר לה מלנסות להיות מה שאחרים רוצים שתיהיה, כן זאתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
