היי..

טוב אז קודם כל המצב רוח מתחיל להישתפר ..אני מתחילה להיתרגל שניפרדנו וזהו..ויהיה טוב..!ואני באמת מאמינה בזה..

 ממ הייתי בראשון לציון אצל ה-משפחה שלי..אני פשוט כל כך אוהבת אותם שאין לתאר את זה בכלל במילים..הם מבינים אותי ..

 הם דואגים לי..לא כמו שני ההורים שלי שבקושי מדברים איתי..או מתעניינים בי..

הם יודעים מה המצב הנפשי שלי..עד כמה שרע לי כאן..עד כמה אני מחכה ליום שבו אני יעזוב יגור לבד..זה כמעט כמו עכשיו..

אני לא מרגישה שאמא או אבא דואגים,מתעניינים.לא איכפת להם..אני יכולה להעלם לשבוע והם לא היתקשרו וישאלו איפה אני...

בני דודים שלי הציעו לי לבוא לגור איתם בראשון לציון..ואז התחלתי לבכות..מוזר אה..הינה אני יכולה לגור פתאום עם אנשים שאוהבים אותי שאיכפת להם מימני..אבל מצד שני אם אני עוזבת זה שתי חברות ..נשמות תאומות שלי,שתי הבנות שאני מוכנה למות בשבילם..

 אז המחשבה על המעבר נעלמת..אני לא רוצה לעזוב אותן.אני אוהבת אותן..ואני מוכנה לחכות עוד קצת עם המשפחה ולהישאר כמה שיותר

זמן איתן..

 אז אומנם המחשבה על המעבר תישב לי בראש קצת..אבל אני יודעת שאני רוצה להישאר כאן..בשבילן..!

 לעבור לשמה..זה דבר שאני מחכה לו..אבל לותר על ענבל וליטל..זה לא דבר שאני מוכנה לעשות..

 שיהיה שבוע טוב.. :)