אני חושבת שהלילה נתתי את כולי. זה כמו לעלות עירומה לחלוטין על במה האמצע הופעה כשכל האורות מופנים רק אלי. זה כמו לקחת נשימה אחרונה, לומר שאין לי מה להפסיד ושיותר גרוע מזה לא יכול להיות.

גבריאל התקשר אלי ושלח לי מייל, הוא מעולם לא כתב לי ורק עצם העובדה שהוא עשה את זה עכשיו גרמה לי להתרגש.

אני כותב את זה כי אני לא יכול להגיד הכול

אני שונא אותך ואוהב אותך

את האדם היחידי שהתחברתי אליו בכל דרך

ויודע איזה מצב רוח יהיה לו כלפי לפני שאני בכלל פותח את הפה,

אני יודע מה תגידי לפני שאת מדברת ,אני פשוט יודע למה אני גורם.

זה כבר 4 שנים מזדיינות נמשך וזה רק מוביל להרס

לא רוצה ללכת בשביל הזה יותר אבל אני לא יודע איך לא ללכת בו

כל פעם אני מוצא בחורה חמודה חדשה אבל אחרי חודש

אני לא מסוגל להיות איתה יותר וחותך

חותך כי נמאס לי ממנה,חותך כי זה לא זה

ברור לי שיכלנו להיות עוד הרבה ביחד ואם נחזור להיות חברים

זה יהיה סוג של רוגע בשביל שנינו אבל אני לא מסוגל

אני מרגיש שאני פשוט אקרוס נפשית ממך, את יותר מידי

בשבילי מבחינה רגשית, אני מרגיש איתך כאילו כל דבר אצלי

דרוך וערני מחכה רק לצעד הבא וזה משגע אותי,

לא יודע אם זאת אהבה או זאת שנאה אבל זה את והחיים שלי.

העצב שיש לך בחיים ובעיקר השוני עושים אותך מי שאת אבל

הורסים אותי מבפנים.

כן אני ילד שמנת,כן מעולם לא חסר לי כסף או מקום חם במשפחה

אפעם לא התפארתי בזה או דיברתי על זה אבל זה גם לא הטריד אותי

כי תמיד ידעתי שיש לי וזה שם. קשה לי איתך קשה לי להרגיש

מה שאת מרגישה ומה שאת חווה.

אני לא יודע איך זה ייגמר אבל מישהי פעם אמרה לי שאין מקום שהוא רחוק מידי...

אני שונא את המשפט הזה,הוא רודף אותנו

המשפט הזה הוא השד שלי.

השיחה שלאחר מכן הייתה רגישה וטובה. כמו ילדים גדולים שמנו את כל הציניות שמאפיינת אותנו בצד ודיברנו באמת, בלי לסנן מילים, בלי להסתיר דבר. היה... לא פשוט בכלל. אנחנו לא יכולים אחד בלי השניה אבל גם לא יכולים להיות ביחד. הוא פוחד ממני פחד מוות. אני גורמת לו להרגיש ולהתמודד עם עצמו ולזה הוא כנראה עוד לא מוכן. אמרתי לו הכל. את זה שלפעמים אני ממש אוהבת אותו ולפעמים בא לי להרוג אותו. שלפעמים אני אדישה אליו והוא לא מזיז לי ולפעמים אני בטוחה שהוא האחד הזה שאני מוכנה לבלות איתו כל חיי. שבמשהו הזה בינינו יש אמיתיות ועומק שעוד לא פגשתי.

אין מקום שהוא רחוק מידי, זה ציטוט מהנסיך הקטן. אמרתי לו את זה פעם כשהייתי בטיול ארוך והוא אמר לי שהוא מתגעגע. כמה חודשים אחרי הופיע יואב, (שנראה בול כמו הנסיך הקטן, רק קצת יותר גדול) והכל השתבש. מאז אנחנו כמו חתול ועכבר.

צעקתי עליו שיבוא אלי. שנדבר פעם אחת ולתמיד כי העסק הזה לא עובד יותר. הייתי מוכנה לשים את עצמי במקום הכי פגיע, לפתוח את הכל ולראות אם הוא תופס את הכדור שאני זורקת לו. בהתחלה הוא לא רצה, אמר שאני אפתח לו פצעים ישנים, ורק אחרי שהפגנתי מספיק עקשנות הוא הגיע. חבר שלו חיכה לו באוטו ולא זז בלעדיו. זה היה טיפה משפיל, שגבריאל הביא חבר כשישמור עליו מפני, שיקח אותו ממני בהזדמנות הראשונה. הוא שיקר לי. אמר שהוא היה שיכור כשדיבר איתי ושכתב את המייל כשהיה מסטול. הוא אמר שהוא לא רוצה לראות אותי לעולם. שאם הוא יראה אותי ברחוב הוא יחצה לצד השני של הכביש, שהוא רוצה שאשנא אותו.

בהתחלה דיברתי על מה שאני מרגישה, אמרתי לו שאנחנו טובים היחד, שאני מרגישה שיש לנו מה לתת אחד לשניה. הסתכלתי עליו. בן 21 שלא הצליח לנהל קשר יציב מאז שנפרדנו. מסובך מעל הראש עם עצמו כשהוא לא בטוח עדיין אם הוא חילוני או דתי (ובעיניי זה רק עניינן של זמן עד שהוא יחזור בתשובה). מחפש דתיה לשעבר שתתאים לצבע של הוילונות בבית שהוא בנה לעצמו בראש, מחפש חיים שקטים וקצת משעממים.

שיחררתי אותו. אמרתי לו שלא תהיה עוד אחת כמוני, שאני לא מצטערת על שום דבר שקרה לי בחיים ושיש לי חיים טובים ומשפחה אוהבת. אמרתי לו שאני חזקה יותר ממה שהוא חושב ושיהיו לי חיים טובים בלעדיו. הוא ישב מולי, מסוגר בעצמו. הסתכל עלי במבט פגיע ובעיניים נוצצות, הוא ספג כל מילה ואני יכולה להישבע שכל חצי משפט שיצא לי מהפה היה כמו סכין שמישהו תוקע לו עמוק עמוק בתוך החזה. לבסוף, איחלתי לו בהצלחה.

בלב שלם ועם המון כאב אני חושבת שהפרק הזה הגיע לסיומו. אני פגועה כמו שלא הייתי הרבה זמן והחבר הכי טוב שלי בא אלי עוד מעט כדי לתת לי חיבוק גדול.

פעם גבריאל היה יכול לגרום לי לבכות בשנייה. ועכשיו אני מבואסת, מרגישה קצת שבורה. אבל אני לא בוכה, והדמעות לא עומדות לי בגרון. בעיניי זאת התחלה, ואני באמת מקווה שזאת הפעם האחרונה שהוא זוכה לפוסט בבלוג הזה, כי מי שפוחד מהרגשות של עצמו באמת באמת לא שווה את זה.