כדי להבין למה כ"כ קשה לי עם הבחורה הזאת צריך לחזור שניים-עשר שנים אחורה, לנקודה בה הכל התחיל. שבועות ספורים אחרי שהגעתי ארצה עליתי לכיתה ב' והתחלתי ללמוד בבית ספר רגיל לא רחוק מהבית שלי. לא הבנתי מילה והשפה העברית גם לא נראתה לי נחוצה במיוחד לאור העובדה שהיו מספיק דוברי רוסית שיכולו לעזור לי להסתדר. בגדול, את כיתה ב' הייתי מעדיפה לשכוח, אבל יש לא מעט דברים שקרו באותה שנה שהשפיעו עלי מעבר למה שחשבתי.

ילדים קטנים יכולים להיות מאוד רעים, במיוחד אם הם קולטים שמי שעומד מולם הוא שונה ולא יכול להתגונן יותר מידי. כזאת אני הייתי. לא התעללו בי ולא הרביצו לי כמו שמספרים לפעמים עולים חדשים כשהם נזכרים בשנים הראשונות שלהם בארץ, אבל משהו בהתנהגות שלהם, בדיבור וביחס שלהם אלי גרם לי במשך לפחות שש שנים להתבייש במי שאני.

זה התבטא בהכחשה מולחלטת לארץ מולדתי, בכך שהתביישתי לדבר רוסית אפילו ליד החברים הכי קרובים שלי. לא הייתה לי בעיה להסתיר את הזהות שלי. אני נראת צברית לכל דבר, מדברת מהר בלי רמז למבטא כלשהו ויכולה לשיר את כל הדיסק של הכבש השישה עשר מהסוף להתחלה. החברות הכי טובות שלי ידעו, אבל משאר הילדים העדפתי את הסתיר את זה. מה שהכי כואב לי (עד היום) זה שלא הזמנתי את ההורים שלי במשך שנים למסיבות סיום כיתתיות, שהתביישתי במשפחה שלי ושלא שיתפתי אותם בחיים שלי. שמתוך בחירה לא נתתי להם להיות שם בשבילי.

כך הגעתי לקורס הו"ד. כבר לא מתביישת, מדברת בחופשיות ליד כל מי שעומד בדרכי בכל שפה שאני רוצה. אפשר לומר שהתגברתי והמשכתי הלאה. רק שאז הופיעה אירה. גבוהה וקצת מלאה, עם עיניים כחולות ושיער שצבוע באדום. יש לה מבטא והיא לא מפספסת אף הזדמנות לספר לכולם מאיפה היא באה, איך היה שם, ואיך פה לא כ"כ טוב לה. מה שמפריע לי זה שכל פעם כשהיא רוצה לדבר איתי היא פונה אלי ברוסית. היא יכולה לנהל איתי שיחה שלמה כשהיא מדברת ברוסית ואני עונה לה בעברית. אני קולטת את המבטים של שאר בנות הצוות, הן לא מבינות מה היא אומרת וזה מתסכל. תמיד שנאתי את זה שחבר'ה שעלו מברית המועצות לשעבר בחרו לדבר ברוסית בכל הזדמנות שהייתה להם והתבודדו מכולם. תמיד שנאתי את זה שמדברים לידי בכוונה בשפה שאני לא מכירה כדי שאני לא אבין. אני עדיין שונאת את זה ואירה מעמידה אותי כל פעם מחדש בקונפליקט. כשהיא מדברת איתי אני רבה עם עצמי מבפנים. מצד אחד אני לא רוצה לדבר איתה ברוסית, כי לא נעים לי משאר הבנות כי מה ששנוא עליך אל תעשי לחבריך. מצד שני אני מרגישה שכשאני עונה לה בעברית מושלמת שוב חוזרות אלי אותן התחושות. אני מתביישת במי שאני? בעיניי ההבדל הגדול בין שתינו הוא שהיא יוצאת בהר"מ לשעבר-ישראלית ואני ישראלית-יוצאת ברה"מ לשעבר. זאת שאלה של זהות. אני יודעת מי אני וכך גם היא. שתינו גדלנו על פחות או יותר על אותה תרבות ובין אותו שלג, אבל כאן יש בינינו הבדל של שמים וארץ. בצדק או לא בצדק, וגם בלי שום בסיס או הסבר הגיוני כי אם תשימו לשניה את הסיפור שלי איתה בצד תראו שאני בטוחה ושלמה עם מי שאני, היא גורמת לי להרגיש שוב את אותן התחושות שחשבתי ששכחתי מזמן.

והקורס? נגמר ביום שלישי.

אני יוצאת לסמינר גרעין, שיהיה לכולנו אחלה סופ"ש.