זה היה לילה שלמרות האהבה שלי לספונטניות נקבע שבוע מראש. אני והחבר הכי טוב שלי, אחרי שלא נפגשנו חודש ומשהו, בלילה מצחיק ומשחרר כמו שרק אנחנו יודעים. התחלנו בסרט (הזוי לחלוטין שאת שמו לא אזכור לעולם) ומשם התגלגלנו לפאב שהוא עובד בו. בדרך הצטרפו אלינו שלושה חברים שלו, כולם רוסים, עם שניים מהם הייתי בחטיבה ועל אחד מהם הייתי דלוקה בכיתה ז'. שתינו בירה, הקפצנו שוטים, פינקו אותנו בחינם ומפה לשם מצאנו את עצמינו רוקדים לפחות שעה כשאנחנו מסובבים לחלוטין. היה מצחיק. הנוכחות שלו (יותם לצורך העיניין) מאז ומעולם וליתר דיוק כבר 8 שנים תמיד גרמה לי להרגיש חופשיה לעשות כמעט כל דבר בידיעה שהוא שומר עלי ודואג לי. אנחנו שם אחד בשביל השניה לא משנה מה קורה, זה סוג של הסכם לא רשמי.

הפעם הראשונה שישנתי אצל יותם הייתה בכיתה ח'. הוא היה שכן שלי באותו זמן וההורים שלו היו בחו"ל. פתחנו בקבוק יין, ישבנו עד השעות הקטנות של הלילה במרפסת שלו וצעקנו על העולם כחלק ממרד נעורים שכולם עוברים בחיים. זאת הייתה הפעם הראשונה ששתיתי אלכוהול והרגשתי את ההשפעה שלו וגם הפעם הראשונה (לפי מה שאני זוכרת לפחות) שישנתי אצל בן ועוד על אותה מיטה. כלום לא קרה באותו לילה, היינו ילדים. מאז אותו לילה באו לילות רבים נטולי אלכוהול ואיפשהו בסוף החטיבה יותם זכה לכינוי "החבר הכי טוב שלי" שהלך והתחזק עם כל שנה שעברה.

נכנסנו לחדר שלו, הפוכים לחלוטין. תמיד כאני באה לישון הוא נותן לי את האחד הבוקסרים שלו ואני תופסת את המקום שליד הקיר, אנחנו מנסים לא לגנוב אחד לשניה את השמיכה למרות שאני לא תמיד עומדת בזה ואנחנו אף פעם (אף פעם אף פעם) לא נוגעים אחד בשניה אפילו בטעות. נפלנו על המיטה, קצת קרוב מידי, והרשתי לעצמי להיצמד אליו רועדת מקור. הוא נשק לי על המצח ואחרי כמה דקות של שקט שהיה חייב להישבר הוא שאל אותי משהו (שלא אצטט. זה מביך.) ואני עניתי שכן אבל שאנחנו לא הולכים לשכב הלילה. זה לא מתאים לי ובעיני גם לא מתאים לנו לעשות את זה כשאנחנו שיכורים לחלוטין. האחרי כמה דקות של נשיקות (וקצת יותר..) נרדמתי בין הידיים שלו. אני זוכרת שהרגשתי את היד שלו מחליקה על הגוף שלי ושהסתובבתי אליו חצי ישנה וחצי שיכורה, זה באמת כל מה שאני זוכרת. הזכרון הבא שלי היה לי רגע אחד מאוחר מידי. בלי להיכנס לתיאורים ופרטים (נו, כולכם יודעים איך באים ילדים לעולם...) אישיים מידי. כשקלטנו מה אנחנו עושים הפסקנו, אבל את הנעשה אין להשיב (במיוחד כשלא משתמשים בקונדום ואני מסתובבת על מצבי רוח בגלל הפוסטינור).

ובבוקר? כמיטב המסורת החתול שלו שיגע אותנו בלי בסוף ויותם הביא לי ארוחת בוקר למיטה. פה ושם ניסינו לדבר על ליל אמש אבל זה הרגיש קצת חסר טעם כי שנינו לא מבינים לחלוטין מה קרה שם (חוץ מהתוצאה הסופית כמובן), ואף אחד מאיתנו לא ציפה שזה יקרה ככה (אבל בעיני, מתחת לפני השטח כן ציפינו לזה). בסוג של הסכם לא רשמי החלקנו את זה הלאה. אני זוכרת שלפני שנים על אותה מרפסת בה הכל התחיל כשאני הייתי גובהה ממנו בראש והוא היה כמעט ערס אמרנו שלא ניתן לשום דבר להרוס את מה שיש לנו ובגלל שזוגיות יכולה להיות דבר נפלא אבל אף אחד מאיתנו לא בנוי לזה עדיין אנחנו לא נותנים לשום דבר להפריד בינינו. גם לא לעצמינו.

(הרגע הצלול ההוא שאני זוכרת, בו הבנתי שאנחנו שוכבים, ממש שניה לפני שהפסקנו הרגיש לי כ"כ טוב. תשוקה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.)

אז שהסופ"ש הזה יהיה קצת יותר רגוע מהקודם. אמן.

מסיבת כיתה/העברית

בואי נשחק משחק של ילדים
קצת גדולים אבל בכל זאת משתטים
בואי נשחק משחק אל תוך כל הלילה.
את תהיי ילדון אני אוהב אותך
את תרצי המון אני אתן לך קצת
את תאמרי לי די, תפסיק
אני אמשיך הלאה.

בואי נשחק משחק של ילדים
בואי ונתפוס טיסה למאדים
בואי נקשט את הדמיון עוד הלילה
חליפה של קוסמונאוט מודרני קצת
עוד חיוך של ריגושים אני ואת
בואי ונשכח יגון, נרקוד זה כדאי לך.

לחלום עוד חלומות ורודים
על מסיבות וילדים
כמו בלאגן לא מסודר
ציור של יאיר גרבוז לא מוגדר