ניה.

i think i'm loosin' it.

אין עם מי להיות.

אין מה לעשות.

חור.

למה האנשים משם לא יכולים להיות פה?

האנשים שפה.

הם סתם.

אולי בבצפר.

אפשר לדבר עם כמה מהם.

ככה.נחמד.

אבל אחרי בצפר?

מה לי ולהם?

כלום.

והאנשים האחרים שפה.

ממ.:|

-

יומראשון אני צכה להרצות.

כמה שאני שונאת את זה.

לעמוד מול קהל.ועוד הכתה הדפוקה שלי.

ולדבר.

><

מי שאני צכה לעשות איתה את זה נדפקה לגמרי.

היא לא עשתה כלום.

זאת הבעיה.

היא לא עושה כלום.

לא יוצאת.

לא מבלה.

לא חיה בכלל.

סתם כדי שתבינו.

כל החופש הגדול שהיה.

היא לא יצאה פעם אחת מהישוב הזה.

מהחור הקטן הזה.

><

אוך

אני לאדעת אם אני כועסת עליה שהיא לא עושה כלום אם החיים שלה

או אם אני דואגת.

בנאדם לא זורק את החיים שלו ככה סתם.

יום חמישי היא לא באה לבצפר.

שוב.

מספר הפעמים שהיא לא באה זה יותר ממה שהיא כן באה.

למה?

ככה.

זה מה שהיא אמרה.

"ככה."

כמו ילדה בגן.

ככה.

ככה לא חיים.

:|

אני דואגת לה יותר ממה שהיא דואגת לעצמה.

let's leave this place

and say that we escaped.

 we'll say that there's no difference

 between right and wrong tonight.

 we'll leave no trace

of plans that we have made so

 they can't find us and take what is ours

[.Emery-The Weakest]

נראה כבר מה יהיה ביום ראשון.

נסתדר.

><

היי,פוסט עמוק.

טחח.

חפרתי.

זהו.

ביי.