עם כמה שהצהרתי בעבר הלא רחוק שאין בי כוח יותר, ואני לא מסוגלת להפוך רגשות למילים, דמעות או כל דבר אחר  - כנראה שכן היה לי.

כי עכשיו אני יודעת מה זה באמת.

אני לא יכולה להסביר כלום. נראה כי אלו הן הנשימות האחרונות של נפשי המעורערת, בכוחותי האחרונים אני פולטת את האותיות האלו, רק בשביל לנסות לתת הסבר קלוש לעובדה שאין בתוכי כלום.

כנראה שתהליך הדעיכה נגמר. הכל התאדה בדממה מחרישת אוזניים לאויר המפויח והסמיך שחונק אותי.

אני מרגישה כמו דבר מת שמהלך בין דברים חיים. אולי זה טוב. מרגיש כמו שפל חדש, סופי.

עכשיו כלום לא נוגע.