עצוב,תהיו כדי להישאר
|
 כינוי:
MoonLlight בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
61 שנות עצמאות
61 שנים של ימי זיכרון
61 שנים של מלחמות
61 שנים של "פחד לשלוח את הבנים והבנות שלנו לצבא"
61 שנים של "אפשר לחיות בנחת, לגדל משפחה, לעבוד,לנשום."
61 שנים שאנו נלחמים על מה שהשגנו לפניי 61 אחת שנים.
61 שנים שאנו זוכרים את מי שמת למען שנגיע ל61 שנים האלה ולמען כל השנים הבאות...(אמן)
הלוואי והייתי יכולה לדעת כל סיפור וסיפור של כל חלל שנפל\ה במלחמות ישראל..
כל יום זיכרון שאני רואה את הסרטים בטלויזיה, את התוכניות
את המיטות המסודרות
את ראיונות המשפחות השכולות
תמונות ילדות שלהם
משהו בי נשבר
אני לא מעקלת שיש כל כך הרבה סיפורים כאלה
כל חייל וכל חיילת זה עולם בפני עצמו
ויש אלפים..אלפים..
אני בחיים לא אתפוס את זה..
-
וזיכרון, לזכור תמיד ולנצח זה אחד הדברים הכי מהותיים מבחינתי
והכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בשבילם זה לא לתת ל-הם- אף פעם לנצח אותנו
ולא לוותר, להמשיך להלחם למענם, למעננו..
להמשיך את מה שהם התחילו ולא יכלו לסיים..-בגללם-
-
תמיד ביום הזה אני בקונפליקטים מטורפים(לרמרות שקונפליקטים זה מצב תמידי אצלי)
במיוחד שאני בצבא כבר..
ואני גאה בכך, רציתי בכך
אבל עדיין יש לי המון ביקורת כלפיי הצבא והמדינה..
ומאוד קשה לי עם זה
כי אני צריכה להיות החלטית עם הדעה שלי אבל אני לא יכולה
לא יכולה עם כל המוות הזה.
אמא תראי- אביב גפן
אמא תראי בנך לובש ת'מדים לבד
וקושר ת'שרוכים לבד
ומוכן כבר לכל פעולה
אמא תראי בנך יודע לטעון לבד
ולירות על כל מה שרק
יבקש מפקד הפלוגה
ואסור לי לבכות
ומותר לי למות
אמא תראי איך אני לא נושם לבד
איך אני לא הולך לבד
ואבדה לי בגוף התחושה
אמא תראי העלו אותי בדרגה
בנך גיבור של המחלקה
אמא האם את גאה
ואסור לי לבכות
ומותר לי למות
אז אמא תראי איך אנחנו מתים גיבורים
ואסור לי לבכות
ומותר לי למות
אז אמא תראי
ואולי אני לא מחוברת לדת שלנו, אבל בהחלט אני מחוברת לעם שלנו..
ומעריכה, כל כך מעריכה
כמה שצה"ל דפוק(לדעתי)
אני לא יכולה לתהכחש להשיגיו ולהעריך את העובדה שיש לי מדינה, שייכות ,קורת גג.
בית ולא רק הבית שלי פה, החדר שלי
אלא ישראל, זה הבית שלי(אני לא יודעת מאיפה הציינות הזאת באה אליי פתאום)..
אז היום קמתי מוקדם ונסעתי לבסיס היה לנו מסדר יום הזיכרון
היה קצר אחרי זה טסתי לבית ספר..הייתי בטקס
היה מדהים..
לראות את כל החברים, את הילדים מהשכבה שבאו. במדים
להסתובב בין כותלי בית הספר
להגיד שלום למורים..
היה כזה מרגש!! התגאתי לבוא על מדים
התגאתי בכולנו..
התגאתי בבית הספר אפילו, כמו תמיד בסוף הטקס שחיכנו שהמשפחות השכולות של נופלי בוגרי בית הספר יצאו מההיכל,
והאב של אחד הנופלים,
הודה לכולם כל כך... הוא התרגש,
ואני התרגשתי לשמוע כמה שהוא התרגש,
אני לא יכולה בכלל לתאר לעצמי כמה כואב לו, ומה זה עשה ..
את הטקס עושו יודניקים..בחירה מוזרה..הטקס היה העתק שלנו מי''א(אאלט)
אבל בהחלט כולם התרגשו..
-
אני רק יכולה לשאוף ש61 השנים הבאות יהיו יותר שקטות מהקודמות
ויום אחד נדע לימים באמת שקטים ולמציאות קצת יותר טובה
"תנו לגדול בשקט"..יהפוך למציאות של ילדנו, נכדינו וכל הדורות הבאים..
ואולי אני נשמעת אופטימית, אבל אני רק מקווה לזה
קשה לי להאמין בזה
המציאות עשתה אותי מאוד פסימית וקטנת אמונה ואני שלמה עם זה
אבל לחלום? לקוות? את זה אני יכולה תמיד..
וכמובן לזכור..לזכור ולהודות..
-
התלבטתי כ''כ איזה שיר לשים
כי באמת יש כל כך הרבה
ובדר"כ הייתי שמה אביב(גפן)(בסוף ערכתי ושמתי..אך אפשר שלא?), כי יש הרבה שמתאימים...ואני אוהבת קונטרות מאוד..
אבל היום בטקס 2 ילדים מכיתה י' שרו שיר מדהים
של זמר מדהים עוד יותר-אביתר בנאי
אך הביצוע הוא זה שצימרר אותי, התרשמתי מאוד.
אבות ובנים
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
-
יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה
ו61 שנות עצמאות למדינת ישראל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
