ולפעמים המחשבות נודדות, הן מתחילות רגע לפני שאתה נרדם, מלוות תהיות וכעסים, ואולי גם קצת חיוכים.

ואז אתה שם לב שכבר 6 וחצי בבוקר, ובעצם מה שניסת להתחמק ממנו יום שלם, מה שלא רצית בשום אופן להתעמת איתו

מצא לו את הזמן שלו.

אחרי לילה כזה, איך אפשר להיות רגוע?

ואיך אפשר להסתכל לאותם אנשים בעיניים, שמחכים לתשובות שאין לי?

זה לא שרע לי, לפעמים זה בגלל שיותר מידי טוב,

אני פשוט לא מסתפקת במה שיש לי..

"כי לאחרונה הכוכבים לטובתך אז אתה לא מבין
מדוע אין עיניך שמחה ואיך זה לא מזיז לך
שהנה אתה איש השעה שהם צפופים בהופעה
הרי לזה חיכית לפחות חמש שלוש שנים.."

[שמות- אריק ברמן]