אירועי היום + חוויות מהמדצ"ים.
טוב נתחיל מהמדצ"ים..
אפשר לסכם את זה כחוויה הכי גדולה וטובה של החיים שלי אבל אני לא רוצה לסכם כבר מעכשיו.
טוב אז- שבת בבוקר, ה-19 ליולי, הודי ואני מחכות לאוטובוס שייקח אותנו לסמינר מדצ"ים.
חיכינו באוטו של אמא שלי ושמענו את איציק הליצן שמסתבר שיש לו תוכנית כבר איזה 12 שנה.
הגיע האוטובוס ובתוכו היו אנשים ממחוז נגב כולל צוף מאשקלון, גן יבנה וחברנו היקרים מיבנה (דורין, רז וסלק).
בדרך עצרנו בקניון שעצרנו בו אז בטיול מים ופגשנו את החברים מהאוטובוס השני (מזכרת, חבצלת ורחובות).
היו שם גם אנשים שבעתיד יהיו חבריי לחוג 3 אבל לזה נגיע אחר כך.
ביציאה מהקניון פגשתי את אוריה, מנען, שבאותו יום היה לו יום הולדת.
חזרנו לאוטובוסים והמשכנו בדרכנו. אספנו בדרך את הרצליה ואת קרית אונו.
אחרי כמה שעות טובות של נסיעה ונסיונות מרובים ללמד את יהב לפתוח חזיות הגענו למדצ"ים.
כל הדרך אמרתי לאנשים כמה שאני לא רוצה להיות במחנה ברוש (יש שלושה מחנות- אורן, אלון וברוש) .
ירדנו למטה בעוד שהפלוגים נדמה לי זורקים את התיקים שלנו מתא המטען של האוטובוס והתחלנו לחפש את השמות שלנו בטבלאות של המחוזות.
ישר מצאתי את עצמי וראיתי את הסיוט שלי מתגשם- אני בברוש!!!!!!!!! חוג 3 (בעתיד החוג הכי שולט ביער).
בדקתי את זה בערך ארבע פעמים.. מקווה שטעיתי.. אבל לא! אני בברוש!
ישר התחלתי לבדוק מי מהמחוז בברוש והספקתי רק לראות שמור ואלונה ממזכרת בברוש וגם נעם מרחובות.
הספקתי לראות שפרוכטמן באורן והודי באלון. חוץ מהם כלום. לא ידעתי איפה כל שאר החברים שלי.
בקיצור נכנסתי לברוש וראיתי את סיגי (בעתיד אהוב ליבם של כל חברי חוג 3 והשם שלו זה בכלל עודד מר), הסגן שלנו (יצור מוזר וג'ינג'י) והוא ישר התחיל לצעוק עלינו שנוציא את שקי השינה שלנו מהתיקים ונעמוד כשאנחנו בין השק"ש לתיק.
עשיתי כל מה שיכולתי כדי לא לצחוק אבל אחרי שהוא העיף את אורי מהתור לכובעים כי היא שמה מדבקה של "קן חולון לא מפחד מהסגן" ואחרי שהוא צעק על יהב שישים כובע ושילך מהר כבר לא יכולתי וממש נשפכתי מצחוק, עדיין מנסה להפסיק.
נכנסתי לברוש אחרי שקיבלתי את הכובע שלי ואת השירון של ברוש וחיפשתי את החוג.
הייתי נואשת וממש בכיתי מזה שאני בברוש ואני לבד ועמדתי באמצע השביל, מחפשת משהו מוכר שיעזור לי.
בסוף נמאס לי והלכתי לחוג מסויים שחשבתי שהוא החוג שלי, לבדוק אם זה החוג ומתברר שצדקתי.
מרחוק ראיתי את מור באה וקראתי לה והיא הייתה בדיוק במצב שלי אבל היא לא נשארה איתי הרבה אלא הלכה לחוג שלה.
ראיתי גם שאורן, הדר חזן ועידן איתי במחנה ואז גיליתי שגם שיר שושן ויוני משפיים.
למדריכה שלי קראו ספיר, היא קומונרית במחוז ירושלים בקן גילה והיא במקור ממחוזי היקר ומהקן האהוב- מזכרת בתיה. (בסוף גם התברר שראיתי אותה פעם במזכרת, הייתי מחוץ לבית שלה ושהיא גם הייתה שכנה שלי בבית הקודם שלי בראשון).
נדלג על כל הקטע של הבניה של החוג ונעבור לזה שהתחלנו להכיר אחד את השני בחוג ממש מהר ונהיה מגובשים בשניות.
היה לנו מסדר ביום הראשון והסבירו לנו שמעכשיו יהיה לנו מסדר כל בוקר ואז לקחו אותנו לסיור בכל האיזורים של המחנה.
בדרך חזרה למחנה ראינו חוגים מאורן שבאים מולנו, בחוג 4 את דורין ורועי, בחוג 5 את נעם ממזכרת, בחוג 7 את עמית שדות ובחוג 8 את פרוכטמן ואוריה. רק אותם הספקתי לראות ולא יכולתי לדבר איתם בכלל, אפילו לעשות להם שלום היה אסור.
אמ.. מכיוון שאני שמה לב שאני חופרת אני אתחיל לקצר כי דניאל תכף צריכה לבוא אליי.
בבוקר אכלנו במועדון ארוחת הבוקר (לכל מחנה היה אחד כזה), בצהריים ובערב אכלנו בחדר אוכל שמחוץ למחנה. הסדר היה שאלון אוכלים בחדר אוכל, אנחנו באים בזמן שהם אוכלים לחדר אוכל שליד וכשאלון מסיימים באים אורן ואוכלים בחדר אוכל שלהם.
אמ.. ביום ראשון היה לנו את ההשבעה לברוש + אש לילה, ביום שלישי היה לנו ניווט מבוקר, בשישי היה לנו ניווט בדד שהיה מגניב ביותר אבל החוליה שלי הייתה ממש לא מתחשבת ("המלאכיות של אביהו", זה היה השם שלנו והיינו 5 בנות ובן.. אביהו..).. בערב הייתה לנו מסיבה שהייתי בה בדיוק חמש דקות, בשבת היה ביקור הורים, בשלישי היה לנו טקס סיום שקיבלנו בו פץ' של בוגר סמינר מדצ"ים ובלילה יכלנו לישון איפה שאנחנו רוצים אז הודי ואני ישנו באורן יחד עם נדב, נעם ואוריה.
היו גם אירועים שאני לא זוכרת את הימים שלהם כמו הסלטרון, הספורט הטבלאי, מסדר המורלים..
אהה נזכרתי.. ביום השני או השלישי של הסמינר יהב ביקש ממנו להתגנב איתו לאלון בערב כדי לראות את רז והודי.
הורדנו את הכובעים, יצאנו מברוש, עברנו בריצה את המחסנאים והתחבנו מאחורי אוטו שעמד שם. רצנו לתוך אלון וישר חיפשנו את חוג 7 (הם שניהם היו באותו חוג). רז יצא ישר ולהודי לקח כמה דקות.
היינו איתם משהו כמו עשר דקות ואז החלטנו ללכת ובדיוק הגיעו חבורה מאורן ורצינו ללכת איתם כדי שלא ישימו לב אלינו. אז הגיע הסגן שלהם.
הוא תפס אותנו, קרא לסיגי ושני המניאקים האלה הסתובבו סביבנו כמו כלבי שמירה, לקחו לנו את הכובעים ואז סיגי בא עם שני דליים רקים ואמר שנמלא אותם במים ונבוא לח'.
הוא שם לנו סיד בפנים וביקש שנסיים לצבוע את הח' אז צבענו ובשלב מסויים כאבה לי הרגל (יש סיפור ארוך עם הרגל שלי.. מחר אני עושה צילום רנטגן) וסיגי באמת התעניין ושאל אם אני בסדר=]
מאז ממש נזהרתי בבריחות שלי אבל כל לילה בערך ברחתי לאורן.. הודי ואני היינו באות לזולה של סרוסי ועמית בחוג שתיים והיה מצחיק כי היינו נרדמות שם לפעמים והיינו חוזרות באיזה שלוש למחנות שלנו..
אמ.. מה עוד קרה? בואו נגיד שהפרידה הייתה לי ממש קשה..
כמובן שליכלכתי את החולצה של ברוש משהו כמו עשר דקות אחרי שלבשתי אותה..
בדרך חזרה נסענו עם אותם אנשים רק עם נען והיה מצחיק כי בהתחלה היה קרב מחנות ואז נמאס לי אז התחלנו קרב מחוזות!
טוב.. נמאס לי גם מלכתוב שטויות כי הרי אני לא באמת זוכרת מה עוד היה..
ירדן=]
את מה שהיה היום אני אכתוב מחר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
