קרדיט

El viento ceso, la lluvia se fue

Se fue con el brillo del sol en tu piel

Y fue en ese instante en que yo te cruce

Fue en tu mirada que volv a nacer

קרדיט

שוב הולכת באותו הרחוב ,

באותו הרחוב שמעלה בך

זיכרונות ..

את מתיישבת על המדרכה

המלוכלכת, את עצובה ,

את מיואשת .

דימעה החלה לרדת על

לחייך .

את כלכך רוצה שהוא יהיה

כאן, וימחה את דמעותייך .

שיבוא, ויחבק אותך בזרועותיו

השריריות כמו שאת אוהבת ..

אך את יודעת שהוא

לא יבוא, את יודעת שהוא

קבור בעברך, ובזכרונותייך .

קרדיט

עוד בוקר יום שבת ,

בהיר וקריר ..

עוד בוקר יום שבת ,

עם אותה השיגרה תמיד .

לא הייתה לי היום שבת

מיוחדת ,

הלכתי לישון שילשום ב 3

לפנות בוקר , כי ביליתי

עם חברות וידידים למטה .

נהניתי, צחקתי, קפצתי,

השתוללתי, התחרפנתי ..

ולאף אחד זה לא היה מוזר ,

כי הריי הם מכירים אותי .

אתמול נסעתי לטכניון ,

להמשיך את השיעור הקצת

הרבה משעמם .

וכל פעם שאני מגיעה לשם ,

אני נעצרת בכניסה ומסתכלת

על כל המבנה הגדול הזה .

אני מסתכלת עליו ובוחנת אותו

טוב טוב, ואני אומרת לעצמי

שאני עלולה למצוא את עצמי לומדת

כאן בעוד כמה שנים טובות

בעזרת השם .

יש ימים, שאני כלכך מחכה לזה

שאני יגיע לגיל 16 המתוק -

לחוות את כל השטויות, והחוויות

שילדים בני 16 - 17 חווים .

לראות איך זה יום בחיים שלהם ,

איך הם מתמודדים עם הלחץ של

בגרויות, בחינות, מתכונות,

לדעת איך הם חושבים על העתיד

שלהם, ממה הם יתפרנסו, עם הם

כבר החליטו מה הם רוצים להיות .

לחוות איך זה להיות נוכחת מאחורי

ההגה ולנהוג ולהתפרע ......

ויש ימים , שאני פשוט מעדיפה שהחיים

יעברו, יום אחרי יום ..

בלי שאני אגדל, שאני יישאר בת

14 וחצי לעוד הרבה זמן .

ושבמקום שאני יגיע לגיל 18 ואמא

עדיין תגיד לי שאני המלאך

הקטן שלה, היא תוכל להגיד

לי את זה כל יום בחיים שלי .

לפעמים אני חושבת איך זה להיות

ילדה לנצח .

קרדיט

אני לא אחת כזאת שילד שכולן רוצות

יתאהב בה .

אני לא אחת כזאת, שיראו אותי בארומה \

בקניון \ בבית ספר , ויגידו אותה אני רוצה .

אני לא מאלה שיש להן חברים מפה

ועד טיזינאבי .

וכשאני הולכת עם חברות, אני יהיה

"החוליה החלשה" גם אחרי כמה פעמים ,

אתם עדיין לא תזכרו איך קוראים לי .

אני לא אחת שרוצה הרבה תשומת לב,

ושכל העיניים אליה - למרות שמידי פעם זה

ממש נחמד .

אני לא אחת כזאת שאוהבת נגינה, וכל מיני

כלים עם מיתרים ואלפי כפתורים מוזרים,

[חוץ מגיטרה] .

אני לא מאלה שכשאני עוברת ברחוב אנשים

תוהים "יאווארדי, מאיפה הגיע הפצצה הזאת".

אני אחת כזאת שכיף בחברתה, ואני אחת כזאת

שמצחיקה והרבה צוחקים איתי .

אני ילדה מסתורית, ואני אחת כזאת שאוהבת

שיחות ארוכות, ולהכיר אנשים חדשים ואולי יתברר

שהם אלה שאני יסמוך עליהם,

אני אחת כזאת שאוהבת להתלונן כמעט כל יום

למחנכת כי אני יודעת שזה משגע אותה .

אני סגורה, ביישנית, ומאלה שמתחברים בקלות

לאנשים .

אני מהסוג של האנשים הרגישים, שכשהם מגיעים

למקום פתוח והם לבד ? הם יעצמו עיניים ויתנו צעקה

שתשחרר אותם מהכול .

ועם הייתם שואלים אותי ?

הייתי שמחה לשנות חלק מהדברים האלה ,

למרות שאני דובקת במשפט :

" אל תשתנה בגלל אף אחד.

כי איך שאתה ? אתה הכי מיוחד. "

אני יודעת שאני מיוחדת, הרבה אמרו לי,

אבל גם אני לפעמים הייתי רוצה שישימו לב

אליי גם עם יש אלף אנשים איתי באותו חדר,

הייתי רוצה שיחלקו לי מחמאות על היופי .

להשתנות. או לא להשתנות.

זאת השאלה ..

Reina Del Misterio .

שאתמול ראתה פיטריות מוזרות ומגעילות על מצע של ג'לי צהוב ומסריח >.>"

ו - ממש ממש רוצה פרו <;