יש לו חברה, שוב.
ואני מרגישה מצידי קצת הקלה. כבר לפני כמה ימים הרגשתי שנמאס לי להיות הבחורה השניה שלו, שנמאס לי מהפינגפונג הזה בנינו.
הוא כבר גורם לי להרגיש רע ואני לא רוצה את זה יותר.
ועכשיו כשהבנתי שיש לו חברה זה יעזור לי להמשיך הלאה ושהוא, אחרי שנתיים, יהיה סופית מאחורי.
וכמובן תחילת תקופת החגים גומרת לי אקסטרה לחשוב (כן, כאילו שאני לא אחת שהמוח שלה עובד שעות נוספות) חשבתי לעצמי איפה הייתי לפני שנה בדיוק.
אני לא יכולה להחזיק את עצמי מלחשוב על הבחור. על כל הכיף שעשינו ביחד ועל הצחוקים שהיו לנו, אני הוא והכלבה. חצי שנה של קשר כל כך מוזר. וכבר בערך חצי שנה שהוא יוצא עם מישהי שאני מכירה. הצלחתי כבר להתגבר על הלב השבור אבל עדיין לפעמים עובר לי בראש שהוא הגבר שאני תמיד ארצה.
כל הגברים האלה שחולפים בחיי רק גורמים לי להבין כמה בא לי כבר משהו אמיתי. אני מרגישה כבר כמו תקליט להגיד את זה.
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהשטויות.
וההתחלה של השינוי שבי יהיה שאני סופית לא מתכוונת להיפגש איתו, אפילו אם הוא יפרד מחברה שלו מחר. נמאס לי.
מגיע לי מישהו שאני אהיה במקום הראשון עבורו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
