בלוג חדש.
מיועד בשביל פריקה בלבד.
פרטי.
יישלח רק לאנשים שבאמת צריכים לקרוא כאן.
בבלוג שלי, זה שכולם מכירים,
אני פשוט לא יכולה לכתוב שום דבר.><
כולם רואים הכל , פשוט הכל.
כל אחד יודע על מה מדובר ..
אני לא יכולה לכתוב דברים כדיי חס וחלילה לא לפגוע באף אחד.
ואני חייבת לפרוק.
גם כאן , אני לא אזכיר שמות. מי שיבין,יבין.
מי שלא, כניראה שהוא הגיע לכאן בטעות, ואין לו ממש מה לעשות כאן.
אני פשוט רוצה למות.
החיים שלי פשוט גמורים ,
אני מרגישה שאין לי טעם יותר לחיות.
כולכם , כולכם פגעתם בי.
פשוט אחד אחד..
ואני ? בסדר. אולי לא תמיד הייתי טובה אליכם.
לפעמים הייתי קרה, דיברתי לא יפה ,
אולי פגעתי. אבל תמיד, תמיד זה היה בלי כוונה.
תמיד שמתי לב, תמיד בסוף התנצלתי,
ואף פעם - לא הגעתי לרמה כזאת של פגיעה.
בגללכם , בשבועיים האחרונים נהפכתי להיות ילדה,
שבחיים לא הייתי.
סגורה ודיכאונית יותר ממה שאפשר לתאר בכלל.
בגללכם , הפסקתי לסמוך על כל העולם,
בגללכם הבנתי , שאין יותר חברים אמיתיים.
בגללכם באלי למות. כי תקעתם לי סכין בגב.
מי היה מאמין, שאחרי כל מה שעשיתי בשבילכם ,
זה היחס שאני אקבל ?
את.. כל החיים שלי היו מוקדשים לך. תמיד היית מעל כולם.
הייתי מוכנה לתת את החיים שלי בשבילך,
למות למענך. כי תמיד היית בשבילי מספר 1.
תמיד רציתי להאמין, שהיחס שלך הוא באותה מידה.
שגם את מוכנה לעשות הכל בשבילי.
שגמאני תמיד שם , מעל כולם בשבילך.
וכניראה.. שהייתי צריכה איזה "סטירה" בלחי , משהו שיכאיב לי עד כדיי כך,
משהו שתעשי , אפילו שהוא ישבור אותי, ויגרום לי לרצות למות,
כדיי להבין - שהכל היה פשוט משחק.
שאני פשוט אוויר בשבילך. כלום.
אני אולי מקום ראשון אצלך.. אבל מהסוף.
תמיד אני אהיה האחרונה שתחשבי עליה,
והראשונה שתנצלי אותה.
כשתרצי לספר לי משהו , כי לא יהיה לך את מי לשתף ,
אז תיזכרי בי. כשתצטרכי ממני משהו , אז תיזכרי בי.
אבל בכל הפעמים האחרות > פשוט תשכחי שאני קיימת בשבילך.
כ"כ הרבה פעמים זה קרה בחודשיים האחרונים,
אבל פשוט לא אמרתי מילה.
ניסיתי לראות. מתי תחזרי להיות בנאדם, מתי יחזור הלב שלך,
מתי תביני שאת פוגעת. שאת גורמת לדמעות,
שאת גורמת לי לרצות למות. לקחת סכין, ופשוט לחתוך לעצמי ת'ורידים.
אבל זה לא קרה, זה לא קרה, ואני גם אבדתי תקוות שזה יקרה.
כל מה שמעניין אותך בראש עכשיו .. זה הוא.
הוא , שפתאום הבנת שאת אוהבת אותו..
והוא שאני אהבתי ? כן. גם בגללו אינלך בושה.
את יודעת שהדבר הכי כואב לי בעולם ,
זה לראות אתכם ביחד. כי אני יודעת מה את בשבילו.
אבל את.. זה לא מעניין אותך בכלל.
את כל היום נמצאת איתו, מבלה איתו, צוחקת איתו,
מדברת איתו.. בטיול.. כשהייתי בשיא הדיכאון שלי ,
בגללו, בגלל שהוא לא מדבר איתי, בגלל שהוא שונא אותי,
את.. במקום להיות איתי, כמו שהן היו, את פשוט היית איתו.
העדפת להקשיב לסיפורים שלו .. במקום לשלי.
במקום לשלי, לחברה הכי טובה שלך.
או לפחות ככה אני חשבתי שאת.
תמיד הייתי שם בשבילך. מתי שרק רצית .. את, ואת , ואת.
הקשבתי, עזרתי, נתתי עצות, הייתי כתף לבכי ולדמעות שלך,
הייתי אוזן קשבת לשמחות שלך.
ומה אני סה"כ מבקשת ? שתקשיבי לי.
ואת .. במקום זה, במקום לעודד אותי, במקום לצדד בי, לעמוד לצידי,
רק יורקת לי בפרצוף כל פעם מחדש.
לפני חודש, ניסיתי לדבר איתך על נושא שכאב לי מאד.
על איך כולם זנחו אותי ,
על איך כולם נטשו , שכחו מה שעשיתי בשבילם.
ואת רק אמרת לי, לחשוב על מה שאני אשמה..
אני יושבת, בוכה לך כמה שקשה לי, שאני לבד.
ואת אומרת לי לחשוב על מה שאני עשיתי ?!
וכשניסיתי לדבר איתך על זה שהתרחקנו ,
אפילו לא ניסית להבטיח שתתקרבי.
באת, הפלת עליי את כל האשמה,
ואמרת לי.. מילים שאני לא אשכח "כן שירן, את לא חברה אמיתית, וגם לא חברה טובה."
ככה את מתנהגת ? אחרי כל מה שעשיתי בשבילך?
אני בחיים לא אהיה מסוגלת לשכוח את מה שעשית לי.
אני.. שהכל נתתי בשבילך. שכ"כ אהבתי אותך,
שתמיד היית כמו אחות שלי.
פשוט פגעת, השפלת, דיכאת.
ואפילו.. אפילו אם אי פעם , אני אצליח להדחיק את כל מה שעשית..
השריטה בלב.. היא פשוט תמיד תישאר.
נכון, נכון שיש לך את הצרות שלך,
איתו..
אבל.. מה אני בסה"כ מבקשת ?
קצת הקשבה? יחס? הבנה?
קצת שתראי לי שאת שם ? שאת אוהבת אותי ?
לא. זה כניראה יותר מדי לבקש.
את.. שתמיד אמרתי לכולם, התגאתי בזה שאת חברה שלי,
אמרתי לכולם כמה את מדהימה, כמה את מיוחדת,
את.. את הכי פגעת בי, מכל העולם.
את.. את זאת שהפגיעה שלה, תישאר בלב שלי תמיד.
כמו סכין, שכבר נמצא עמוק , ופשוט אי אפשר להוציא אותו.
סכין שהורג.
ואתה..
מה עוד אפשר להגיד?
אני פגועה ממך כמו שלא הייתי פגועה בחיים.
ניסיתי, ניסיתי לא להישבר, להיות חזקה, לנסות להתמודד.
אבל אני פשוט לא מצליחה.
כבר שכחתי אותך, כבר הפסקתי לחשוב עלייך, לאהוב אותך..
אבל הבנתי שזה לא היה ככה.
שהרגשות שלי אלייך, עדיין קיימות.
ואני פשוט הדחקתי את זה בלי לשים לב \:
קשה לי בלעדייך. ואתה אפילו לא מבין את זה.
אתה כ"כ חשוב לי, הינו ידידים כ"כ טובים \:
הכי טובים. תמיד הייתי שם בשבילך,
תמיד הקשבתי, עזרתי,
רבתי עם חצי עולם בגללך ולמענך.
ואתה? ברגע שרק יצא לך, פשוט נטשת.
וכשניסיתי לדבר איתך על זה.. ?
כל מה שעשית .. זה רק להאשים אותי.
להפיל את כל האשמה עליי,
מבלי לחשוב לשנייה.. מה שאתה עשית.
לא היה אכפת לך לשנייה, שאני אוהבת אותך.
שאני הייתי יושבת יום ולילה, ובוכה עלייך.
רוצה שתהיה שלי, רוצה, מקווה, ופשוט יודעת שזה לא יקרה.
אני צריכה אותך,
ואת הקשר שלנו. כמו אז. כמו לפני 3 חודשים.
אם יש משהו שהייתי יכולה לבקש, אחד פצפון ,
זה לחזור לפעם . לידידות שלנו, לשיחות שלנו,
לדבר הזה, שעכשיו ניראה לי כמו חלום שאף פעם לא יתגשם.
אני מתגעגעת לזה, בצורה שאני לא יכולה לתאר אפילו.
מתגעגעת כמו שבחיים לא התגעגתי למשהו.
אני יותר מדי קשורה אלייך. אתה יותר מדי חשוב לי.
ואתה? אתה בשלך.
כל מה שמעניין אותך , זה היא.
היא תמיד הייתה מעליי,
ואפילו שהכחשת את זה, עכשיו אני יודעת את זה.
ברגע שהכרת שני חברים חדשים ,
וחיזקת את הידידות שלך איתן ,
פשוט שכחת ממני , וניראה שלתמיד \:
אני פשוט יודעת.. שגם אם אני ארצה, אני לא אוכל להמשיך,
לא אוכל להמשיך בלעדייך.
נכנסת לי ללב, כמו שאף אחד לא עשה לפנייך.
אתה המשכת.. ואני ? לא יודעת איך אני אהיה מסוגלת להמשיך.
כניראה שאני צריכה איזה "פוש" כזה. מישהו שיבוא,
שיגיד לי שיהיה בסדר. שיחליף את המקום שלך,
אבל הפעם בלי אכזבות. מישהו שיאהב אותי, כמו שאני.
מישהו שלא ינטוש, שיהיה שם לצידי בכל מצב ,
מישהו.. מישהו שיהיה כמוך. \:
אבל אני אפילו לא בתקווה שזה יקרה. כי אני יודעת שלא. :|
הרי.. מי שיבוא אליי, ושנייה אח"כ יראה אותן ..
פשוט יבין את ההבדל. פשוט יבין שהן שוות, ואני כלום. =/
כי אם זה לא היה ככה.. איך אפשר היה להסביר ,
שנטשת אותי בשבילן ?
איך אני אהיה מסוגלת לבוא אלייך,
ולהגיד לך כמה אתה חשוב לי ?
כמה אני אוהבת אותך בתור ידיד ?
כמה אני צריכה אותך איתי, כמו אז,
כמה אתה חסר לי ?
איך אפשר לבוא ולהגיד דבר כזה, לילד אטום,
שלא שומע ולא רואה שומדבר חוץ מעצמו וממנה ?
ילד שלא אכפת לו מהרגשות שלי ?
אני מרגישה שאני שונאת אותך,
אבל אני יודעת שאני לא.
אני יודעת שאני לא.. כי.. אני פשוט יותר מדי קשורה אלייך. \:
ואפילו אינלי עם מי לדבר על זה.
כ"כ הרבה אנשים נטשו אותי ,
עזבו .. פגעו ..
אני פשוט לבד.
ואתה.. אתה אחד מהם.
ואת.. גם את אחת מהם.
אני פשוט רוצה למות.
החיים שלי ריקים.
אני משתנה.
אני הופכת לילדה סגורה.
אני בקושי מדברת ,
כל היום אני רק יושבת, ובוכה עליכם.
על מה שעשיתם.
ויבוא יום.. ואולי תיזכרו בי.
תיזכרו שהייתי שם..
שאתם התקדמתם, והשארתם מישהי מאחור ,
ועד עכשיו לא שמתם לב שהיא לא הולכת יחד איתכם, מאחורה.
וכשתסובבו את הראש, לבדוק איפה היא..
לחפש אותה, אולי לקרוא לה,
כשתיזכרו בה, היא כבר לא תהיה שם.
אני.. אני כבר לא אהיה שם.