אחרי שנתיים של שקט, שלמדתי כמה נוראי יכול להיות ה"לבד".. הגיע ג' (אין לי שם יותר טוב למצוא לו)
הסתכלתי עליו מתחילת השנה אבל חשבתי שזה סתם והוא חמוד ואני סתם מתרגש ממנו.
ולפני כמה חודשים זה גדל, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
שנתיים לא הרגשתי ככה, שכחתי שהלב יכול לדפוק כזה מהר, שכחתי איך אוהבים, את הרגש הזה.
פתאום הוא בא וכנראה בגלל שלא היה לי את זה הרבה זמן, זה היה הכי חזק בעולם.
הוא היה כל מה שחיפשתי, המראה שלו, ההתנהגות שלו, פשוט הכל.
ידעתי שאם אני אהיה איתו וזה יילך אני אהיה הכי מאושר בעולם.
חודשיים עברו ובדקתי מה אני באמת מרגיש, לא הצלחתי לבוא ולדבר איתו, הוא תמיד היה עסוק או עם אנשים. אז ביררתי בנתיים אם גם הוא הומו. וגיליתי שכן. נרגעתי קצת , לפחות הוא לא סטרייט.
הסתכלנו אחד על השני המון, היו גם חיוכים וככה עבר הזמן.
ואז יום אחד מהמקום הכי נואש שבחיים אני לא אצליח להתחיל איתו הייתה לי שיחת נפש עם גולדי.
היא החברה הכי טובה שלו שם כמעט והרשתי הכי פתוח בעולם לבוא ולדבר איתה.
ביקשתי ממנה לברר לי אם יש לו מישהו ואם הוא שואל למה היא שואלת, היא יכולה להגיד לו את הסיבה האמיתית.
ביקשתי גם מדניאל אותו דבר ליתר בטחון, לא היה אכפת לי שיחשוד.
גולדי סיפרה לי שהוא בן 21 וכמה הוא מדהים..
ואחרי כמה ימים דניאל וגולדי החזירו לי תשובה:
יש לו מישהו כבר כמה חודשים.
לא הצלחתי לדבר, כל האמון הזה באהבה ושזה הולך לקרות איתו נעלם.
גולדי גם סיפרה לו שאני הוא הסיבה שבגללה היא שואלת אם יש לו מישהו.
ככה שהוא יודע, ומה שנותר לי לעשות זה לשכוח ולהמשיך הלאה.
אבל לא רציתי לשכוח אותו ולא הצלחתי להמשיך הלאה.
יום אחרי הלכתי לעבודה ובאמצע היום כבר הייתי בבית והתפטרתי.
זה כאילו שאב ממני את הקצת כוח שהיה לי. לא ידעתי שהייתי כזה חלש..
הלכתי לפרזנטציות שלו ודיברתי איתו אחרי, והתחלנו לדבר קבוע שלום שלום ולפעמים יותר.
ולפני חודש מהיום בדיוק הוא יצא לחופש של חודשיים, ידעתי שאני לא הולך לראות אותו חודשיים עכשיו.
וקראתי לדמות שלי על שמו.
אני רוצה שהוא יבוא להצגה עוד חודש וחצי ויראה ש-וואלה נכון, המשכתי ואפילו תומר בתמונה עכשיו אבל אני עדיין זוכר אותו.
כן..גם מזה לא יצא כלום.נאדה. גורנישט.