הספקתי לשכוח בכלל מהבלוג הזה ובכל מה שקשור במחשב בכלל

הפעמים המעטות שבאמת הייתי פה היו רק כדי לקרוא על אחרים

ועל ההתקדמות שלהם בחייהם.

בקושי הגבתי,רק קראתי בשקט ובחיוך.

את שירלי (המעוררת השראה) פגשתי בפעם הראשונה לגמרי בטעות ,בדיוק

כשהייתי עם דמעות ועל סף ייאוש כאשר יצאתי מהצבא,בהיתי מהצד וכאשר קיבלתי בחזרה את כל האופטימיות ששאבתי ממנה ,עזרתי אומץ לדבר איתה בזמן אמת.

זה מדהים עד כמה השפעה יש לה עליי ,במיוחד כשאני קוראת על חייה כבר יותר משנה.

החודשים האחרונים עברו במהירות חסרת גבולות ונעו בין עבודה לחברות ובין בית לצבא.

עברתי בין אגף לאגף בצבא  בחיפוש אחרי ה"מקום שמיועד לי" ,אני בהחלט לא יכולה להגיד שמצאתי

אבל לא רע לי לגמרי ,יש ימים בהם השמש כן זורחת עליי.

הלחץ המתמיד של הממונים מעליי נמצא תמיד אבל למדתי לכסות את עצמי בחומות הגנה,כאלו שאפילו

יפילו צביעות,שקרים,ואגואיסטיות .

לפעמים החומה שלי קורסת ומיד אני מתקנת ובונה מחדש קירות גבס מחודשים,אותם קל יותר לשבור.

ולא הכל כולכך סביר

בזמן האחרון הכל בהחלט בסדר

לא הייתי שורדת בלי אהובתי שמבינה

תומכת ועוזרת.

ובנתיים עבר עליי שבוע דיי קשה

בנתיים אני בסדר.

בנתיים...