יגעת ומצאת - תאמין

אתמול הכיפה התנוססה על ראשי בגאוה לעיני כל עמיתי לעבודה. בדרך להרמת כוסית לקראת ראש השנה שיננתי לעצמי הלוך ושנון שהראש שלי עטור בכתר. כתר שמצהיר בהפגנתיות שאני בן גאה של הקב"ה – ובכתר כשזה לאדם אסור לו להתבייש. ובזאת קניתי כוונה נוספת באמירת "ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו"

תוך כדי חזרתי בתשובה נפגשתי עם יהודי יקר ושאלתי אותו לגבי חבישת כיפה. אותו יהודי הביט בי בעיניו החכמות ואמר : ראה, כידוע לפני שמקימים בנין, מקיפים את האתר בקורות גבוהות, שאיש לא יכנס ולא יציץ פנימה. רק כאשר הפועלים סיימו את מלאכתם מסירים את הקורות וכולם רואים את תפארתו של הבניין.

אתמול הרגשתי שהבניין ראוי.

כשנשאלתי כמה זמן אני בתהליך עניתי '32 שנה' ואין נכון ומדויק יותר מזה שכן היום אני מבין שכל התרחשות והתרחשות שנקרתה בדרכי במהלך ל"ב שנות חיי היתה בבחינת הכוונה מהשי"ת למקום שבו אני נמצא כיום. שום פסיעה לא היתה מיותרת או חסרה, אף דמעה לא היתה לחנם.

 אני מודה לשי"ת על כל הטוב ועל כל הרע שנקרה בדרכי ועל כל הטוב והרע שעוד ממתין לי שם בהמשך הדרך.

כשאני נשאל איך הגעתי לזה, אין לי תשובה קצרה כמו לשאלה הקודמת. האמת נחשפת טיפין טיפין ובעבודה קשה. משל לאדם שיום אחד במקרה חופר בור בחצר שלו ומגלה חתיכת אבן צבעונית קטנה מבצבצת מתחת לחול. מפנה עוד ועוד חול סביבה ומוצא לידה אבן צבעונית נוספת מונחת לה ליד זו הראשונה. שתי האבנים נראות לו מתאימות ושייכות אחת לשניה והוא אינו מתעצל וממשיך לפנות עוד ועוד חול מהחצר ומוצא אבן נוספת ועוד אחת ועוד אחת, כאשר כל אבן מונחת באופן מושלם ביחס לשכנתה ויוצרות יחד פסיפס מרהיב. פתאום כל ההתעסקויות האחרות הופכות לטפלות וכל עניינו של האדם לפנות עוד ועוד חול כדי לחשוף עוד אבן ועוד אבן, ועוד... עד שאותו ארכיאולוג חובב לא תופס איך כל היופי הזה היה אצלו כל השנים בחצר שמתחת לבית שלו...

ועכשיו תארו לכם שלכל אחד רשומה בטאבו חצר אינסופת כזו אשר החול שבה זועק לבעליו – "בבקשה תראה מה יש מתחתי !!!"

פעם כדי לפגוש בעל תשובה היה צריך לסוע ימים ולילות ברכבות כדי לזכות בזה, היום אין כמעט אחד שלא מכיר בעל תשובה בסביבתו הקרובה. לפני מספר שנים ראיתי חבר ללימודים שפתאום חבש כיפה לראשו. עדיין זכורה לי התדהמה שחשתי באותו הרגע. אחרי ההלם הראשוני לא יכולתי שלא לחוש הערכה לאומץ הלב של אותו אדם שלא התבייש לצאת מול כולם ולהגיד "אנחנו טעינו – הם צדקו". התרגלנו תמיד להיות צודקים וחכמים, ואפילו אם אנחנו משנים את דעתנו בעניין כלשהו אנחנו משתדלים לתרץ את זה בשינוי הנסיבות או הזמנים. לא ניתן בשום אופן להלביש את זה לגבי אמונה בקב"ה. אם הוא קיים היום, ודאי שהוא היה קיים גם לפני שהאמנו בו.

צריך לזכור שגם הטענה ההפוכה נכונה – אם ה' הוא האלוקים ותורתו אמת, הרי אותה אמת נכונה גם בתקופה שלפני בריאת העולם, גם בתקופת בני ישראל במדבר, גם בתקופת האימפריה הרומית, וגם בתקופת מדינת ישראל.  מציאותו לא נעלמה חס ושלום עם המצאת הטלויזה או הכדורגל.

"מוטב להיות פתי מאמין לכל דבר מאשר ספקן שאינו מאמין לדבר – אף לא לאמת" (רבי נחמן מברסלב)