עומר ניכנס הביתה.
הוא כל כך התגעגע לבית שלו,
לחדר שלו,
למיטה שלו,
למחשב שלו.
הוא התגעגע לאבא שלו אז הוא ירד למטה וראה אותו במטבח מכין מרק.
"היי מה קורה?"עומר שאל את אביו כאשר ישב על השולחן ואביו עם הגב
אליו מכין את המרק.
"אה עומר מה נישמע, נו איך היה, התגעגעת?" הוא הציף אותו בשאלות
כאלו הוא נסע לטיול.
"בסדר, אתה יודע אבא כולה מעצר בית, סתם ראינו סרטים ואכלנו
פופקורן" הוא אמר וטעם מהמרק עם האצבע.
"אני רואה אתה רעב שב אני ימזוג לך, ואז יש לי הפתעה
בשבילך".אביו אמר ומזג לו מרק.
"מה?"הוא שאל מסוקרן.
"חכה ותראה הפתעות לא מגלים".אמר ועלה למעלה.
"מעניין איזה הפתעה כבר יש לו?!" הוא מלמל לעצמו.
עומר סיים את המרק ושם את הצלחת
בכיור. הוא עלה במדרגות ושמע פתאום לחשושים מהחדר של אביו, הוא הלך לכיוון החדר של
אביו ואז ראה אותה.
הוא לא הבין מי זאת, היא הייתה קצת דומה לו אבל לא ידע לזהות אותה.
"אבא..."הוא שאל בקט.
"עומר" הוא נבהל שראה את עומר בכניסה לחדרו "רד למטה אני
עוד מעט בא".
"רגע מי זאת?" הוא שאל מסוקרן.
"עומר זאת..זאת..." הוא ניסה להסביר אך לא יאכל.
"אבי תן לי להסביר" אמרה פתאום אותה אישה שהייתה בחדר אך לא
הוציא מילה.
שחר ישב על המחשב וחשב, חשב על הרבה דברים על האהבה שלו על הכול. ברקע
התנגן לו השיר "מה שהבל בחר" של קובי אפללו השיר של נועה ושלו, השיר שהם
כול כך אהבו.
את לי החסד ואת לי בית
ואת שוכנת בליבי
את לי השקט איתך זה שניים
ואת יושבת בקרבי
הוא חשב על נועה, הוא כול כך רצה אותה קרוב אליו.
הוא אוהב אותה,
הוא רוצה אותה.
מכל הלבטים, בכל השינויים אני נשאר איתך
בכל הניגונים, מכל הכיוונים אני נשאר שלך
כי את, מה שהלב שלי בחר
אחרי כל מה שהוא עבר, את
כן את. מה שהלב שלי בחר
ואל חיקך תמיד חזר, את.
זהו הוא החליט, ללכת עלייה להגיד לה מה הוא מרגיש, הוא פחד מהתגובה שלה אבל
הוא היה חייב לעשות את זה בשביל עצמו, בשביל הלב שאומר לו מה לעשות.
קרוב אלייך לרגשותייך
ואתך זה אמיתי
אנא סלחי לי אם לא אמרתי
את בחדרי אהבתי
מכל הלבטים, בכל השינויים אני נשאר איתך
בכל הניגונים, מכל הכיוונים אני נשאר שלך
כי את, מה שהלב שלי בחר
אחרי כל מה שהוא עבר, את
כן את. מה שהלב שלי בחר
ואל חיקך תמיד חזר, את.
את מיוחדת אני יודע
וזה הסוד שמחבר
ובלעדייך בלי מילותייך
אני נווד אני חסר
מכל הלבטים, בכל השינויים אני נשאר איתך
בכל הניגונים, מכל הכיוונים אני נשאר שלך
כי את, מה שהלב שלי בחר
אחרי כל מה שהוא עבר, את
כן את. מה שהלב שלי בחר
ואל חיקך תמיד חזר, את.
~
זהו הוא החליט, הוא הולך עלייה.
הוא התלבש הכי יפה שהוא יאכל.
הוא לבש מכנס ג'ינס משופשף, עם סריג באז', נעל את נעלי הואנס שלו, לקח
פלאפון ויצא לכיוון הבית של נועה.
הוא התרגש כול כך, הוא לא ידע מה להגיד, הוא גם לא תכנן לפני זה הוא פשוט
חשב שעדיף לא לתכנן מראש אלא לבוא ולהגיד הכול באותו שנייה מה הוא מרגיש.
אבל באותו השנייה הוא לא יאכל להוציא הגה מהפה, הוא לא ידע מה להגיד, הוא
חשב שהיא לא אוהבת אותו, שהיא לא שמה עליו בכלל.
אבל פתאום הייתה לו הרגשה כזאת ש 'לא משנה מה יקרה הוא יודע שהוא עשה את
שלו' ואז הוא דפק בדלת ואמא של נועה פתחה לו.
נו? עומר האיץ האישה הלא מובנת להמשיך לדבר.
האישה: "עומר.. תשב רגע..זה משהו גדול עדיף שתשב שתשמע מה שאני
יומר".
"לא רוצה לשבת תדברי כבר יאוו מה יכול להיות כול כך גדול, אה מה אמא
שלי פתאום פה מה כבר יכול להיות?" שעומר אמר את המשפט האחרון האישה השפילה את
מבטה.
האישה: "עומר." היא עצרה. "אני..אמא שלך". הוא לא הבין
מאיפה זה נחת עליו, כבר 18 שנה רק חשב שאין לו אמא שהיא מתה, ככה סיפרו לו שהיה
קטן ועד לאותו רגע. ואז אותה אישה שאומרת שזאת אמא שלו איך הוא יכול להאמין? איך?
הוא לא הבין עוד דבר למה אבא שלו האבא שכול כך קרוב עליו לא סיפר לו על כך למה? הוא
רצה לחבק אותה את אמא שלו, אבל לא יאכל, הוא לא יאכל להסתכל עלייה בעיניים,
כי אם היא אהבה אותו עכשיו היא לא הייתה מספרת לו את זה עכשיו. עומר לא ידע מה
לעשות הוא לא יאכל לדבר הוא ניפגע, הוא ניפגע ממי שקוראת לה אמא שלו הוא
ניפגע ממי שקורא לו אבא שלו.
עד שהוא הצליח לדבר הוא רק אמר "אני לא מאמין" וברח מהבית, הוא
לא ידע לאן ללכת, הוא רצה פשוט למות למה לא מספרים לו דברים למה הוא היה צריך
לחיות בשקר, למה אמא שלו לא יכלה להיות איתו עד עכשיו למה????
הרבה שאלות רצו במוחו של עומר אבל לאף אחת מהן לא הייתה תשובה.
"היי שחר מה נישמע?" אמא של נועה שאלה אותו.
"הכול טוב נועה בבית?" הוא שאל ולא חיכה לתשובה פשוט עלה לחדרה
של נועה, כול מדרגה ומדרגה הוא רק חשב מה הוא אומר לה ואיך הוא אומר לה.
ככול שהוא התקרב לחדר של נועה ככה הוא התקרב ללידה של נועה, ללב שהוא רצה
לרגש .
זהו הוא הגיע עכשיו זה רגע האמת, עכשיו מהוא חייב להוציא הכול ולהגיד הכול.
הוא לקח נשימה עמוקה ודפק בדלת של נועה.
"היי...אפשר..להיכנס?" הוא גמגם.
"בטח בוא תיכנס, רוצה לשתות משהו לאכול?" היא שאלה ולא הבינה מה
הוא עושה עכשיו בחדר שלה.
"אממ.. בשמחה, אפשר מים". הוא שאל אותה והיא ירדה להביא לו מים.
בינתיים הוא התכונן להגיד לה את מה שהוא מרגיש ולהוציא הכול.
"קח" נועה אמרה כאשר נכנסה והושיטה לו את המים. הוא רעד ועוד
שנייה כוס נפלה לו מהיד.
"מה קרה שחר אתה רועד.קרה משהו?" היא שאלה ואל הבינה מה עובר
עליו.
"נועה שבי רגע אני צריך להגיד לך משהו חשוב" הוא אמר לה והתקרב
למיטה שלה וסימן לה לשבת לידו, עכשיו זאת הייתה הנשימה הכי גדולה שהוא לקח ורק
קיווה בליבו שהיא תחזיר לו את אותה האהבה.
"נועה אני..אני אוהב אותך" הוא אמר את השלושה מילים האחרונות
ביחד ומהר.
"..........." נועה אמרה.
הסתיים לו עוד פרק מקוות שאהבתם,
מי שרוצה להיות בקבועים או להחליף לינקים או להיות ביוצרים שיגיד בפוס העדכני ונשים אותו.
תגיבוווווווווווו אנחנו רצות עוד תגובות כמות התגובות יורדת וככה זה לא מעלה לנו את המצברוח לשים עוד פרק אז אנחנו רוצות תגובות:)
*ה- 10 תגובות ראשונות מקבלות לינקים חינם אז שווה לא?!*
אז עד לפעם הבאה אוהבות מלא :
בבלוג זה
בכל הבלוגים
