החיים הם בעצם סתם מעגל שחוזר על עצמו.
סה"כ, בשביל מה אנחנו נולדים?
כדי ללמוד בשיעור הסטוריה משעמם ולא לדבר בכלל על שעות השינה בתנ"ך,
ובשביל מה כל זה? כדי למצוא עבודה טובה, להקים משפחה לפרנס אותה,
ללדת ילדים לקנות בית יפה, לשפץ , ואחרי שאתה מת הילדים שלך ממשיכים, מקימים משפחה מולידים ילדים,
וזה בעצם גלגל שלם של חיים בלי כל משמעות.
בדרך חשיבה כזאת הגעתי להבנה של, למה להתאמץ ולהשיג עבודה? למה כל העבודה הזאת להשיג שלום?
למה לעשות תואר במקצוע מסוים או אחר?
מזה יעזור?
הרי הגלגל ממשיך וממשיך, וברור שבסוף הוא ימשיך להתגלגל בלעדינו, אנחנו נעלם מהיקום,
אז למה לעבוד כל כך קשה על התכנולוגיה, על העבודה?!
כל מה שכתבתי כאן מטריד אותי כבר הרבה,
מחכה לתגובות..! XD לוביו!!
כשהכל קורא מעמדה אחת, תצפית טובה ששומרת לך מקום וכבוד, זה ניראה אחרת ממקום אחר.
כשאתה שובר למישהו את הלב, לא לך זה כואב.
אני שברתי למישהו את הלב, ורק כשלי שברו אותו, אני מבינה מה ההרגשה.
זה לא כאב ממשי, זה משהו שאתה מרגיש מבפנים.
אתם מצפים, שאני אגיד לכם להיות נועזים וללכת לדבר עם מי שאתם אוהבים.
אבל עדיף לשתוק ולשבת בצד, תאמינו לי, זה כואב יותר ממה שאתם חושבים.
בכלל כל ההשתלטות של החברה על החיים, הורס חיים לאחרים.
אם לא היה את כל העניין של "מקובלים ולא מקובלים", לכולם היו חיים טובים יותר.
לכל אחד הייתה חברה, ולא היו בכלל פוזות בעולם.
בואו אני אסביר את עצמי יותר טוב, הינה ההגדרה:
כדי להיות מקובל, כולך צריך להיות פוזות, מסכה.
אפילו החברה הכי טובה שלי עומדת בתחרות חרשית איתי, על מי יותר מקובלת.
בלי להגיד בקול רם, כשאנחנו נפגשות, תמיד יש את כל העניין של פוזות.
אי אפשר להיות אתה עצמך, אחרת לא תתקבל בחברה.
אפילו אם האישיות שלך מדהימה, אתה חייבת להיות מישהו אחר בשביל להתקבל בחברה של היום.
ואל תחשבו שאני עוד איזה חננה שמקווה שהעתיד החברתי יצליח, אני לא כזאת, אני לא ממש מקובלת,
אבל אני גם לא בצד השני.
אני בעצמי נלחמת על מקום בחברה, וזה המקום היחיד שאני יכולה להודות שכן גם אני עושה פוזות
כדי להתקבל בחברה.
מקווה שאהבתם XD ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
-Love U-