מעולם לא הייתי שם...
לא ישבתי על הכסא הזה, שכולם מפחדים ממנו.
מעולם לא ראיתי את התכשירים..המספריים, המקדח...
מעולם לא ראיתי את החלוק הלבן [?] של אותו אדם...
הריח...האווירה...
מעולם לא הייתי אצל רופא שיניים !!
ובכן, זו הפעם הראשונה שלי אצלו...אני לא מתרגשת או משהו,
אולי זה יתעורר כשאהיה בדרכי לשם.
אני בטוחה שיש עבודה בשיניים שלי,
שלא הראו סימני אהזהרה ,
עד לפני חודש, שסבלתי מכאבים חלשים, אך עדיין-כאבים.
אז אני מקווה שיהיה בסדר, ושהרופא יהיה חביב לי לא יכאיב (חרוז!)
~
אני מרגישה שהכל הולך בדרך הישר.
הכל תקין, האווירה מדהימה בקרב חברותיי.
כולי מלאה בפרפרים ואושר על שאני זו אני. שחברותיי אלה הן.
שהמשפחה שלי כזאת. אני מקנאה לעצמי, מבפנים על היופי שסובב אותי.
אני ממש מאושרת, ואופטימית בנוגע להכל.
ובעיקר-מודה לכל מי שעוזר לי. זה פשוט נפלא, אני כ"כ שמחה !
~
ובכן...אני מאוהבת...זה לא חדש.
כבר שנה באותו הילד. בעבר הייתי נורא מדוכאת ומדוכדכת על האהבה ששוכנת בתוכי...
היה לי קשה עם זה. הייתי רואה אותי ומתעצבת עד כלות נשמתי , והביטחון הנמוך שלי הפגין את עצמו.
שוב חזרו להן המחשבות שאני מכוערת, שמנה וחנונית.
אך הפעם...הפעם אני בסדר עם זה. ישנו שיפור רציני D;
"אני מאוהבת בשקט. בלי רעש וצלצולים..אך בדרכי לשכוח".
משפט שלי, שבשנייה נפלט, והוא כ"כ נכון ומתאר את המצב במילים יפות וההקשר מצוין.
אני מאוד מתרגשת כשהוא נקלט בכל הזוויות הקיימות !
הבטן צונחת, ועולם הפנטזיות המוכשר שלי קופץ והצד הרומנטי והאוהב שלי משתלט עלי.
הוא משנה אותי. או שאני טועה ?
בכל אופן, בשלושת הימים האחרונים הוא לא הגיע. חולה .
אני מקווה שירגיש יותר טוב ושיחזור לבית-הספר במהרה, בכדי שאוכל לבהות בו שוב.
זה פאתטי כל-כך, אבל מהנה בהתאם.
היופי שלו מהפנט אותי...
~
בקרוב מאוד מגיע התאריך שלי.
יום הולדתי !
נמאס כבר להגיד שהינני בת שלוש עשרה.
רבים תופסים ממני 15 ומעלה, ופונים אלי כעובדת בחנויות.
אני מחכה ליום הזה בציפייה רבה!
זהו היום שאני אעמוד על הבמה, אור הזרקורים יכוון עלי,
הפוקוס כולו יתמקם עלי.
עם הברכות ותשומת הלב המדהימה של קרוביי,
כל אדם ירגיש בעננים. החיוך ימרח על הפנים ואהיה מאושרת עוד יותר!
סוף, סוף אהיה 14 .
איזה מהר תעבור לה עוד שנה...
מסקנה :
אני עדיין בת 13, אל לחץ !
3>
~
יש לי דחף עז לכתוב סיפור.
אומרים שאני מאוד מוכשרת,
ואשמח להגשים את הפנטזיות שלי על פיסת דף.
לא משנה אם הוא אמיתי או לא, גם וירטואלי זה מיוחד.
בעצם, הכי מיוחד.
אני אוהבת להתרגש מהסיפורים שאני קוראת.
להרגיש את מה שהדמויות הדמיוניות חוות.
את מגע השפתיים הרך, את החיבוק החם.
את האווירה היפה, את האהבה.
לפעמים אני מציירת במוחי את הבחור שאהיה שלו.
שאליו אני ארוץ, שאותו אחבק ואנשק.
ואני מתכווצת. זה לא יגיע בשנים הקרובות, זה נראה רחוק כל-כך..
איפה היא מחכה ?
באיזה יעד, באיזו תקופה...
באיזה חור ? או באיזו פינה ?
איפה אוכל להגיע אליה , להושיט לעברה את ידי ולהתמזג בעולם מרחף, וורוד ומלא אהבה ?
~
שלכם, יובל.
אני מקווה שתגיבו לי יותר,
זה נחמד מאוד לקרוא את הדעות שלכם (:
סוף שבוע מקסים ואוהב לכולם ! 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
