במאמר הקודם שלי הבאתי את סיפורו של הבחור המדהים ששמו יובל. בקשתי את אישורו להביא לפניכם את שירו "עבודה זולה". שיר שנכתב על עבודתו כבחור צעיר שעבד באחד מגני תל אביב וכל זאת על מנת לשרוד.
עבודה זולה
עיר שלמה נרדמת בגשם
עם השיר של כלבים מיללים
כבר לא משנה מי אשם
אני שוב ברחובות,רמזורים
מטריות הרטובות של העיר
הגשר הרטוב של הכביש
אני לא בוכה זה רק הגשם הצעיר
מזכיר לי כמה אני רגיש
המטריה שבידי גם כבר רטובה
כל הבגדים, העצמות והנשמה
שוב אני חוזר לעבודה הזולה
למכור, להשכיר להחליט כמה
מתוך הערפל אור רועד
מרים יד והוא בולם
פחד, צמרמורת אבל אני צועד
מתקרב, מתכופף אל החלון
ושומע, אני חולם
כמה שאלות כמה תשובות
נגיעה, לטיפה ונשיקה
מבט מתוק ואז צרות
דחיקות, זיעה ושוב דחיקה
חריקת המושב כמו חריקת עצמות
זה לא זקנה זה רק גורל לוחש לעצמי
ואז הגניחות גורמות לי להבין שזה נגמר
זוג סיגריות ועשן אילם
ידו בכיס, שלי פתוחה
מבט עליז והוא בולם
שוב אני עם המטריה הרטובה
המטריות הרטובות של העיר
הגשר הרטוב של הכביש
אני לא בוכה זה רק הגשם הצעיר
מזכיר לי שוב כמה אני רגיש.
בפגישתי הראשונה עם יובל קראתי את השיר הזה, שיר שהטריד את מחשבותי ונתן לי בזכותו של יובל הסתכלות אחרת על המובן מאליו אצלי שהוא ממש לא מובן מאליו אצל אחרים.
וליבל היקר לי מאוד אני יכול לומר, בטח בעצמך. ברא לעצמך חיים שתהיה מאושר לחיות כל חייך. חיה את חייך במלואם על ידי שתהפוך את הניצוצות הפנימיים, הזעירים, של האפשרות ללהבות של הישג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
