דתי מיוסר וגאה

כתבה מעיתון מעריב 20.1108

"סערה במערכת החינוך בבאר שבע: מורה הומוסקסואל הזמין הומו ולסבית לשיחה עם תלמידי י"ב, אבל ההורים והעירייה זעמו על היוזמה וביטלו את המפגש. המפגש שניסה המורה לערוך נועד לצורכי הסברה. במסגרת מגמה זו הזמין המורה הומו ולסבית לצורך שיחה חינוכית עם תלמידים מכיתה י"ב. אתמול בבוקר נדהם המורה לקבל שיחת טלפון קשה ובה נזיפה על היוזמה שלו. "מטרת הפעילות היא להביא למודעות לקבלת השונה בחברה", אמר המורה המאוכזב "יש עשרה אחוזים מהתלמידים המשתייכים לקהילת ההומואים והלסביות". הוא הוסיף כי "לא מדובר במסיונרים הבאים להעביר יהודים על דתם. ווידאתי עם המרצים שמדובר במסרים חינוכיים ולא מיניים. מערכת חינוך מודרנית אינה יכולה להרשות לעצמה לאסור על הכנסת מסבירים של הקהילה ההומו לסבית, כשם שאין למנוע הכנסת עולים חדשים או דתיים".

האם משרד החינוך מתעלם מבני נוער כל כך רבים הנמצאים בגיל של בלבול מיני ועדיין רבים מהם לא מקובעים עם עצמם? האם על ידי ההתעלמות היא הפתרון? ברל כצנלסון ממנהיגי תנועת עבודה ועיתונאי כתב באחד ממאמריו, "תינוק בא לעולם, מה יהא עליו? ייזרק על מעלות החיים והם כבר יכוונו אותו? או שיבוא בקהל בני האדם שמתעניינים בו, ולכן גם רוצים לכוונו? שתי האפשרויות קיימות, אלא שהתינוק בכל מקרה איננו נופל לחלל ריק. בכל אחד משני המקרים הוא יפגוש בבני אדם חיים, פועלים ומכוונים את חייהם". האם לא עלינו יש את המחויבות לכוון את ילדינו? תלמידינו?

כאדם דתי המכיר את עולם הישיבות אני יכול לספר לכם מה קורה לתלמיד הנמצא בתהליך של התלבטות מינית . אותו בחור יגיע לאחד מהרבנים או המורים של הישיבה ויספר לו מה עובר עליו ואולי הוא יאזור אומץ ויאמר לו שהוא ממרגיש משיכה לבנים. שתי אפשרויות לתגובה. 1. תעוף מהישיבה. 2. זה יעבור לך, אתה תתחתן ואז כבר לא תחשוב על זה. בחור בעולם הדתי או החרדי שנמצא במעין בלבול מיני אין לו למעשה למי לפנות. אותו בחור מתייסר עם עצמו וכבעל נסיון היסורים גדולים וכואבים. אני עברתי את זה על בשרי. הבדידות והתמודדות בינך לבין עצמך הם קשיים מנשוא. במסגרת הפרויקט שלי שבו אני מלווה לא מעט גברים דתיים, חרדים ולא דתיים, נשואים ורווקים כאחד לכולם אותו סיפור. הבדידות וההתמודדות קשה על כולם. אין להם למי לפנות עם מי לדבר ולפרוק את המשא הכבד שגופם ונפשם סוחב. ההתעלמות מהנושא הוא לא יחודי בעולם הדתי והחרדי. גם בעולם הלא דתי ההתעלמות נפוצה. אתמול נוספו שני גברים שאינם דתיים לפרויקט שלי, אחד בשנות העשרים והשני בשנות הארבעים. גם הם עברו ועוברים את אותו מסע של בדידות ויסורים. לאותם החיים בבדידות אני יכול להגיד את מה שאורי צבי גרינברג כתב,"הננו לבד בעולם, עם בודדים. בבדידות הזאת של הגזע נגדל. בבדידות הזאת המוקפת טבעת זעמים, מן הבדידות הזאת עוד יצאו לביאים וראמים".

אף אחד לא יכול לגרום לנו להרגיש נחות בלי הסכמתינו. אנשים במצבינו צריכים חוסן נפשי מאוד גבוה. תמיד צריכים לזכור "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים". באמת כבר הגיע הזמן של הכרה בנטית ההומוסקסואליות. התעלמות לא תועיל כי אם רק תזיק לנפשם של כל אלו המתמודדים עם זה. הגיע הזמן שכל מוסדות החינוך בארץ על כל פלגיו יתחילו לחשוב חשיבה חופשית ונכונה, לחשוב טוב לפני שאתם מתעלמים, במחזה המלט הוא אומר, "צריך לחשוב לפני שמדברים ולשקול לפני שמבצעים". אם לא כן פעמים הדרך הוא אל חזור. מחשבה הוא הדבר היחיד שנמצא בשליטתו של האדם. לכל מוסדות החינוך בארץ יש אחריות עצומה. מדובר בנפשם של ילדינו ואנחנו מצפים שהם ינהגו במלוא האחראיות בחינוך ילדינו ובהכוונתם לדרך הנכונה בחיים.

לעניין הכתבה בעיתון מעריב,  אני תוהה כמה נאורות יש במשרד החינוך. האם האחראים שזעמו על יוזמתו של המורה וגרמו לביטול ההרצאה כל כך בורים? האילו האנשים המאישים את המשרות באותו משרד המתקרא חינוך? "בורות היא אינה תמימות אלא פשע".

בחור או בחורה שישמעו את ההרצאה לא ידבקו ולא ישנו את דעתם. האם הם חושבים שאחדי ההרצאה אחד או אחת יגידו לעצמם וואלה מגניב להיות הומו או לסבית.  אין בגוף האדם מתג לויסות נטייתו. הגיעה העת שמשרד החינוך והמחנכים יבינו שאיך שהם מלמדים ומתנהגים עשוי להיות חשוב ממה שהם מלמדים.

אני אסיים במשנה ממסכות אבות: "הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות".